השניות נדמו כדקות, והדקות נדמו כשעות. כל נשימה שלקחתי פנימה הייתה כבדה ומחניקה מהקודמת. פשטתי את השמלה, שהפכה מפריט לבוש יוקרתי לסמרטוט מגואל בכתמי דם וזיעה. במקום זאת, לבשתי חולצה ארוכה שהוצאתי מארונו של רפאל, שהייתה גדולה עליי בכמה מידות והשתרכה עד לברכיי. לא נתתי לצינה להטריד אותי. לא היה זמן להרגיש את הקור.
עמדתי מול הגיגית הקטנה בשירותים, נותנת למים בברז לזרום ללא הפסקה. שטפתי את ידיי המוכתמות בקדחתנות ואז התזתי מים על פניי המיוזעות. כשסיימתי, בהיתי בעצמי מבעד למראה הקטנה שמעל הכיור, המים מטפטפים מלחיי. לרגע לא זיהיתי את עצמי. ההשתקפות הייתה זרה בעיניי. השעות האחרונות היו מנוכרות בעיניי. היה זה כאילו מישהי אחרת נכנסה לתוך הגוף שלי, מישהי אחרת שטיפלה ברפאל בקור רוח מפתיע. הנחתי לכל רגשותיי להידחק לקצה עד שכמעט לא הרגשתי דבר. לא היו תחושות בתוכי, רק פעולות שהייתי צריכה לבצע. כעת הייתי צריכה להציל אותו, וזה מה שעמדתי לעשות.
כשחזרתי אל החדר, הוא עדיין שכב על השטיח, עיניו פקוחות למחצה, מצחו קודח מחום. התקרבתי אליו מאחור וגררתי אותו באטיות אל המיטה. לא רציתי להכאיב לו יותר מדי, אך לא יכולתי להשאיר אותו שרוע על הרצפה.
הוא היה כבד מכפי שדמיינתי. התנשפתי כשהייתי צריכה להרים את פלג גופו העליון. בקושי רב הצלחתי למקם אותו על המיטה שלו, בחדר השינה הקטן והצפוף.
"אלירה... תגידי למיירה שאני מבקש ממנה סליחה..." הוא לחש ועיניו מחוסרות הבעה.
לא היה לי מושג מי זאת מיירה, אך זה לא היה הזמן לחשוב על כך.
"אל תדאג, אתה עוד מעט תרגיש יותר טוב." לחשתי וליטפתי את כף ידו החמה.
הוא עצם את עיניו ונאנק.
"אלירה, את המלאך שלי." הוא סינן מבלי להביט בי ואז המשיך. "תגידי למיירה שאני כל כך מצטער..."
היה זה כאילו הוא נכח לרגע אחד במציאות, וברגע שני הוא נפל לתוך מימד של הזיות. הפעימות שלו היו מפוזרות וכאוטיות, כאילו הוא ניסה למקד את עצמו בזמן הווה ולא הצליח. היה הרבה כאב מתחת לפני השטח, אך גם רגשות אשם וכמיהה חזקה. כל אלו התערבבו לכדי מערבולת של תדרים. היה זה מיותר לנסות לקבל ממנו הכוונה רפואית כשהוא בער מחום והיה שטוף בהזיות. ידעתי שאצטרך להתמודד עם המצב העגום הזה לבדי.
"אני אחזור בעוד כמה דקות." אמרתי ושחררתי את ידו.
חיטטתי בין המדפים והספרים הרבים שהיו מפוזרים על הרצפה עד שמצאתי ספר על דרכי טיפול בפצעים. דפדפתי בחוסר סבלנות בין העמודים עד שמצאתי פרק שלם על טיפול בפצעי דקירות ודימומים. המילים היטשטשו בשדה ראייתי, אך אילצתי את עצמי להתרכז. לא היו תמונות בספר הזה, רק מילים ועוד מילים. עמודים שלמים שהיו גדושים במונחים רפואיים שלא הבנתי ולא שמעתי עליהם בחיי.
YOU ARE READING
עולם ללא קץ
Fantasiaהם סיפרו לי שפעם היה עולם אחר. עולם שלא היה רווי שנאה ומלחמות. לא זכיתי לראות את העולם שהם דיברו עליו. כשאני נולדתי, המלחמה כבר החלה. מה קורה כשהעולם שאנחנו מכירים מגיע לסופו? אלירה, נערה שגרה בעוני בעיר התחתית, מגלה שכל חייה בבית דודה היו שקר...
