פרק 7 - גבול הידידות
"I ain't lost, just wandering"
כשנכנסנו לבית של אלינור, לא הרשתי לעצמי לבחון אותו, הרגשתי זרה מידי, לא מספיק בנוח. אז כשעברנו דרך הסלון ולחדר האורחים הרשתי לעצמי רק להביט על התמונות וכל מה שעיניי תפסו. בלוח השנה שנמצא על הקיר ראיתי שיש לה שיעור פרטי בעברית פעמיים בשבוע, כנראה שקשה לה בעברית. כדור כדורסל ניצב בכניסה לבית, רעש נשמע מהקומה העליונה.
היא צועקת לו באנגלית עם מבטא בריטי כבד ויפה, "ג'ייקוב תשתיק את חרא הזה!"
"מתי תעשי לי שיעורים פרטיים באנגלית?" בן אמר במן כעס מצחיק.
"לפי הציון האחרון? כמה שיותר מוקדם.." היא צוחקת עליו. "סתמי" הוא מחזיר לה, חייב לאגו שלו. "לא מדברים על הציון הזה" הוא קבע. אדם הרים ידיים ככניעה, או כהסכמה, לא יודעת.
"את שקטה" שירה הפנתה את מבטה אלי, מפתיעה אותי, אני לא כל כך מחבבת אותה, היא ישירה מידי מבחינתי. אני תוהה אם זו שאלה, מסקנה, אבחנה. כל אחד מהמקרים מביכים אותי...
"עדיף שקטה על רועשת.." אלינור הבינה את המצב בו אני נמצאת ועקצה את שירה.
"רוצה לעזור לי להביא קצת כיבוד?" היא פנתה אלי. הרגשתי בנוח ללכת איתה מאשר להשאר שם, כמה שפחות אנשים ככה יותר טוב, אני לא מבינה למה אני עוד נשארת פה.
הלכתי איתה לכיוון המטבח, שיערה הכהה התנופף באופן יפייפה. היא נעצרה במגירה גדולה ורחבה והוציאה ממנה קעריות, עזרתי לה להוציא והיא נתנה לי מטלות קטנות כמו למלא את הקנקן במים ולהוציא שתיה מהמקרר.
"מי את אלה?" היא שאלה בגיחוך וניחה את ידה על המותן שלה. "זו לא פעם ראשונה שאני שומעת את השם שלך, משחקת אותה קשה להשגה, לא נותנת את המספר, שיגעת את הילד, מה קרה בקניון?" היא מצחקקת, משדרת לי שהכל בצחוק. רגע... מה? שיגעתי את הילד? מה זה אומר? אדם סיפר להם עלי? מקבץ רב של שאלות עלה במוחי ולא ידעתי איך לאכול את המידע החדש.
"חבורת בנים הטרידה אותי אז הוא עזר לי" הרגשתי צורך להסביר לה, גם כי הרגשתי שהם לא אוהבים אותי כי לא נתתי לו את המספר שלי וגם כי אני סגורה מידי וכולם פה פתוחים. "מה זאת אומרת שיגעתי את הילד?" הלב שלי דופק מהר יותר, למה היא התכוונה?
"את יודעת... לא סותם את הפה עליך..." היא שופכת את תכולת החטיף לקעריות ואז צלצול טלפון נשמע מחדר האורחים. ולאחר עוד כמה רגעים אני מבינה שזה צלצול הטלפון שלי שבוקע מחדר האורחים!
"אלה, זה אבא שלך" אדם צועק מתוכו. אוי לא, הוא יהרוג אותי! שכחתי לגמרי מאבא שלי וההבטחה שהבטחתי לו!! אני רצה לקחת את הטלפון, חוטפת מידו של אדם, שבטח כבר נשבר לו מההתנהגות המוזרה שלי...
YOU ARE READING
לקרוס - collapse
Roman pour Adolescentsאיך אפשר לנשום כשאתה טובע? אלה מיירון היא בסך הכל בת 17 כאשר חייה קורסים לחור שחור שהיא לא סבורה שניתן לצאת ממנו. העולם שלה נהרס והשאיר אחריו רסיסים קטנים שחוזרים לעולם החדש שאותו נאכפת לחיות. הוריה מאלצים אותה לעבור מסגרת, לבית ספר חדש, ולטיפו...
