Smile Again // Lashton // Hebrew

פרק 5

שאר השבוע עבר במהירות, לוק עדין מדבר לאשטון, אבל למרבה העצב הוא לא הגיב ולוק לא שמע את קולו מאז הפעם היחידה שבה הוא דיבר. הוא לעולם לא הודה בזה, אבל הוא חשב שקולו של אשטון היה חמוד ועדיין סקסי, הוא סוג של צורם אבל גם נמוך מספיק בשביל להיות של בנים.

לוק עדין בא לשולחנו של אשטון לכמה דקות בכל יום, הוא רצה שאשטון ידע שהוא לא מוותר, הוא רק רצה לראות אותו מחייך והוא אפילו לא ידע למה. זאת פשוט מטרה, בערך. משהו שהוא רצה לממש.

סוף השבוע הגיע מהר, לוק היה בחדרו ושמע את אימו קוראת לו ללמטה. נאנח, מהתנוחה הנוחה שלו עם הראש שלו מופנה ללמעלה בהפוכה בזמן שראה טלוויזיה, הוא קם וירד במדרגות רואה את אימו ואחיו במטבח.

"כן?" הוא שאל, רק רוצה לחזור ללמעלה ולעשות שום דבר. הוא לא בדיוק ילד פעיל, הוא אהב ספורט וסקייטבורדינג , אבל ממש נדיר שהוא אי פעם יוצא לבחוץ. זאת בחירה אישית, רק לשחק במשחקי וידיאו ולהיות ביוטיוב, ולא היה אכפת לו שזה גורם לו להשמע עצלן.

אמא שלו הביטה לעברו מנייר, אומרת, "בנים אני צריכה אותכם שתעזרו לי לבשל, החבר לעבודה שלי בא הלילה, זוכרים?"

שלושת הבנים גנחו בו זמנית, ובן השיב, "למה? אנחנו מסריחים בבישול, אם את לא רוצה להרעיל את החבר לעבודה שלך, אז אני מציע שתוציאי אותנו מזה."

"בנים, כל מה שאני צריכה שתעשו זה לחתוך ירקות וזהו זה. הוא בא בעוד שעה ואני חשבתי שהוא הולך להיות כאן ב7, אבל ככל הנראה שלא," היא מלמלה, בוחשת במרק שלה ומוציאה את לחם הגבינה מהמקרר.

ג'ק לעג לה עם מבט מעוצבן, ולוק צחק במקצת. הם לקחו סכינים וקרש חיתוך והתחילו לקצוץ את הסלרי והבצלים. בן עזר לאימו עם הלחם, אפילו שזה לא היה נצרך, הוא רק לא רצה לעזור עם החיתוך.

ברגע שהכל היה גמור, הבנים עלו למעלה להחליף בגדים, בגלל שככל הנראה הם נראו כמו הומלסים דחויים במכנסי הטרנינג שלהם ובחולצות טי מוכתמות. לוק שם את מכנסי הג'ינס הרגילים שלו וחולצת טי של להקה, משאיר את רגליו בלי נעליים, כי למה שהוא יצטרך לשים אותן אם הוא בבית שלו?

הפעמון צלצל ואימו קראה ללמעלה, "בנים, הם כאן!"

הוא שמע פטפוט קטן למטה והלך במסדרון רואה את אחיו מגלגלים את עיניהם והולכים ללמטה. מצחקק, הוא עקב אחריהם וקפא, שולח עיניים לעבר נער מתולתל מוכר.

"לוק," אימו חייכה, מנופפת בידה, מסמנת לו לבוא למטה. הוא לאט עשה מה שהיא אמרה, וראשו של אשטון התרומם במהירות למשמע השם, פניו נפלו במקצת שראה את לוק והבלונדיני נתן לו חיוך קטן. אשטון התחרפן, לוק יכל לדעת, כי הוא עשה את אותו הדבר, רק לא בצורה רעה.

אימו, אינה חשה במבטיהם, אמרה, "לוק, זה אשטון ואבא שלו ג'יימס. אשטון לומד בבית הספר שלך, למעשה אתם באותה הכיתה!"