Smile Again // Lashton // Hebrew

פרק 6

שיום שני הגיע, לוק הלך לשיעור מדעים ואיתר את אשטון יושב בשולחנם. הוא חייך, עושה את דרכו לעבר הילד המתולתל וצנח לכסאו. אשטון הסתכל לעברו, אומר, ״היי,״

לקח שניה ללוק להתאושש מהשוק. הוא חשב שאשטון לא ירצה לדבר בזמן בית הספר, בכל מקרה הוא לא הולך להתלונן. ״היי, עשית את שיעורי הבית שלך?״

הוא הניד בראשו, ולוק שאל בסקרנות, ״למה אתה אף פעם לא עושה את זה? כל שיעור אתה רק יושב כאן...״

״אני ל-לא יודע,״ אשטון מלמל במהירות. הוא לעולם לא נשאל בכל השאלות האלה, אנשים בדרך כלל התעלמו ממנו ועכשיו שלוק מדבר איתו, לילד היה קשה לדבר ולהפתח.

לוק נאנח, ״טוב, תוכל לעבוד היום? אתה לא רוצה להכשל נכון?״

״זה לא משנה אם אני אעבוד... א-אני אכשל בכל מקרה,״ הוא אמר, מושך בשרוולים של הסוודר שלו ומרכין את ראשו למטה. הפעולה הזכירה ללוק פעוט, זה היה די חמוד אבל גם עצוב בהתחשב במה שאשטון אמר.

לפני שלוק יכל למחות, הפעמון צלצל וגברת לורגין נכנסה, אומרת לכולם להגיש את שיעורי הבית שלהם. הוא הביט באשטון עוד פעם אחת, ואז הוציא את שיעורי הבית שלו בזמן שהזכיר לעצמו לומר לאשטון כמה חכם הוא.

-

בזמן שלוק הלך במורד המסדרון לארוחת צהריים, הוא שמע קול מוכר צועק, ״היי לוק!״

הוא הסתובב לראות ראש אדום מוכר וצחקק, ״היי.״

קייטי חייכה, לוקחת נשימה שהיא פספסה שרצה לתפוס את הבלונדיני. ״לאן אתה הולך?״

״ארוחת צהריים,״ הוא ענה, מרים גבה. ״מה לגביך?״

״יש לי מתמטיקה,״ היא נאנחה, מגלגלת את עיניה. זה ברור שאף אחד לא אוהב מתמטיקה, זה מהנושאים השנואים ביותר ולוק לא יכחיש שגם הוא שונא את הנושא. ״טוב, רק רציתי לומר היי. אני מניחה שאני אראה אותך אחר כך?״

הם נופפו אחד לשני ולוק פנה לקפיטריה. הוא נפגש עם מייקל וקאלום והם פטפטו מעט בזמן שלקחו את האוכל שלהם. זה היה כמו שגרה, לדבר עם מייקל וקאלום, לאכול, לדבר עם אשטון ולחזור כך ביום שלאחר.

וכן, לפעמים לוקחות זמנים עיצבנו את לוק. אבל, הוא אהב את לוק הזמנים הזה. הוא הרגיש שזה היה נחמד ואולי זה היה בגלל שהוא חשב שאשטון חמוד ומתוק, אבל הוא לעולם לא הודה בזה. הבנים היו רגילים לזה שלוק עוזב אותם, ואף לא פעם אחת הם שאלו על זה. לפעמים הם חשבו שיש ללוק קראש על הילד בעל השיער המתולתל, אבל אז הם הבינו כמה משוגע זה נשמע.

שלוק הגיע לשולחן ארוחת הצהריים של אשטון, אשטון הסתכל ללמעלה ומלמל ׳שלום׳. הוא היה רגיל ללוק עכשיו, לוק היה נחמד ולעולם לא שפט אותו. הילד חשב שלוק היה שונה והוא היה די שמח שהיה לו חברה כלשהי.