אני אוהבת אותכם...
שלוק ראה את אשטון בבית הספר ביום למחרת, היה לו את האשמה הנוראה מבעבעת מעלה מתוכו. אשטון נראה כל כך מת. הוא זז לאט, עיניים כל כך חשוכות ונעלמות, שפתיים חרוצות ושיער אפילו לא מוברש, אבל ללוק, הוא עדין הצליח להיות יפהפה.
במדעים, גברת לוריגן לא צעקה על אשטון, היא ראתה איך הוא נראה והחליטה כנגד זה. כשלוק ניסה לדבר לילד המדוכא, כל מה שהוא קיבל היה צעקות על ידי המורה, ואולץ לעשות את עבודתו. זה לא ממש שינה, בגלל שאשטון לא ידבר אליו באמצע השיעור.
אז, לאחר מכן שאשטון ניסה ללכת משם במהירות, הוא פשוט נסחב לתוך הארון בדיוק כמו מתי שהם נהיו ידידים לראשונה. המקום שבו לוק בדק את חתכיו והזיכרון גרם לו לדאוג. הוא שם לב שאשטון נאבק לצאת החוצה, אבל אחז בידית לפני שאשטון יכל, והתחנן, "אתה צריך להקשיב לי אש, אני מבטיח שאני לא מחבב את קיארה בכלל, ואני פשוט-אוהב-מחבב אותך כל כך, אתה אפילו לא מבין כמה אני כן. אתה באמת חושב שאני אנשק אותה?"
"תן לי ללכת," אשטון התחנן, לאכזבתו, רגשותיו נראו. הייאוש והכאב שהוא הרגיש.
לוק הניד בראשו, שומע את הפעמון מצלצל, משמעו שהמסדרונות בטח נקיים עכשיו. "אני שמעתי מה קרה אתמול, אתה צריך אותי אשטון. ו... אתה חותך שוב, אני שונא את זה. אתה לא צריך לפגוע בעצמך, אני צריך שאתה תפסיק לעשות את זה לגוף היפהפה שלך."
"טוב, אתה פגעת בי!" אשטון צעק, גורם ללוק להתכווץ מקולו. הוא בהה באשטון עם עיניים רחבות, צופה בכעס מופיע על פניו של הילד הנמוך יותר. "א-אתה אמרת שאתה לא תפגע בי, ואתה כן! איך אני אמור להפסיק לחתוך שאני צריך להסיח את עצמי? א-אני חשבתי שאתה באמת מחבב אותי, אבל אתה לא."
"אני כן מחבב אותך," לוק אמר לו, אוחז בזרועו שהוא ניסה לעזוב.
אשטון בז, מניד בראשו בהכחשה, "יש לך דרך מצחיקה להראות את זה. אם אתה חיבבת אותי, אתה לא היית מנשק את קיארה."
"אני לא נישקתי אותה אשטון, אני לעולם לא אבגוד. אני לא הסוג הזה של בן אדם," לוק הבטיח, מנסה נואשות לגרום לאשטון להאמין לו. הוא לא ידע איך לעשות את זה למרות הכל, לא משנה מה הוא אמר, אשטון לא נראה מבין.
הנער השבור נאנח, מסתכל למעלה על לוק עם עיניים עמומות, "אני יודע שאתה לא. אבל אם באמת חיבבת אותי, אתה היית דוחף אותה ממך ישר באותו הרגע. זה בבירור אומר שאתה לא, אני לא יכול להתמודד עם זה יותר. זה כואב יותר מידי, אני גמרתי לוקי."
דמעה נפלה כשלוק צפה באשטון עוזב, הולך לכיתה, אפילו למרות שהם איחרו. הוא עמד שם באותו הרגע, נותן למילים להיספג בפנים. אני גמרתי. הדרך שהוא אמר את זה, זה היה כאילו הוא התכוון לזה שונה. לא רק עם לוק, אבל עם הכל.
YOU ARE READING
Smile Again // Lashton // Hebrew
Fanfiction❞למה אתה ממשיך לדבר איתי? אני תמיד מתעלם ממך.❝ ❞בגלל, שאני רוצה לגרום לך לחייך שוב.❝ במקום שלוק עובר לגור בו, הוא רואה ילד העונה לשם אשטון. בודד ועצוב. כל מה שהוא רצה לעשות זה לגרום לו לחייך.
