היי קוראים חדשים או כאלה שרצו לקרוא שוב! :)
אז אתם קוראים את הפאנפיק שלי... מגניב.
השקעתי המון על התרגום של הפאנפיק הזה, אז רציתי להזכיר; למרות שהפאנפיק גמור/כמעט גמור זה לא אומר שאסור להצביע וממש לא אסור להגיב. אל תתביישו להגיב או להצביע! הדברים האלה ממש עוזרים לי. אז תזכרו להצביע על כל פרק שאתם קוראים ולהגיב אם יש לכם מה.
דרך אגב, אולי יש הרבה טעויות בפרקים הראשונים ואני לא הולכת לעבור על זה. אז אני אשמח שאם אתם רואים טעות תגיבו על הפסקה ׳*׳ פשוט כוכבית ואני כבר אבין. תודה. תהנו :)
-
"לוק, אולי תרד ותזיז את התחת העצלן שלך ותעזור לי לסחוב את הארגזים האלה?״ לוק הסתכל למעלה מאיפה שהוא ישב על הספה וצחקק, רואה את אח שלו, בן, מנסה לסחוב ארבעה ארגזים במעלה המדרגות.
בן נקב בו מבט, ולוק חייך, "מצטער אחי, אבל אני לא יכול."
"ולמה לא?" הוא הניח את הארגזים, מרים גבה.
"בגלל, שאני יכול ...למתוח שריר", לוק גחך, מושך בכתפיו. "ואז, אני לא אוכל ללכת לבית הספר מחר, ואני אפספס משהו ואכשל, ואני אהיה חייב לעבוד במקדונלס ואהיה רווק לנצח, ואמות לבד."
"אתה תמות לבד בכל מצב!" ג'ק קרא, הולך לתוך הסלון.
לוק שלח אליו מבט, "אתה רשע."
"סליחה, אבל זה נכון," משך בכתפיו.
"אמא! ג'ק ובן רעים אלי!" לוק צעק, יודע שאימו תמיד תהיה בצד שלו. בן גלגל את עניו, הוא ידע שזה היה נכון גם כן. לוק היה התינוק של המשפחה ואימם תמיד האמינה לו.
ללוק היה את הקסם הזה, אנשים תמיד יפלו בחיוך ובעיניים הכחולות הנוצצות שלו. הוא נותן לך את ההרגשה הזאת, שהוא יחייך זה בלתי אפשרי לא לחייך גם כן. אם הוא יצחק, היית צוחק גם כי זה היה מדבק.
בבית הספר הקודם של לוק, כולם אהבו אותו ורצו להיות חברים שלו. הוא היה פופולארי, אבל לא הסוג האידיוטי של הפופולארי, הוא היה מתוק ואוהב לעשות אנשים שמחים. שהוא היה צריך לעבור בגלל שאימו קיבלה הצעת עבודה, כולם עשו מסיבה והמון אנשים בכו.
YOU ARE READING
Smile Again // Lashton // Hebrew
Fanfikce❞למה אתה ממשיך לדבר איתי? אני תמיד מתעלם ממך.❝ ❞בגלל, שאני רוצה לגרום לך לחייך שוב.❝ במקום שלוק עובר לגור בו, הוא רואה ילד העונה לשם אשטון. בודד ועצוב. כל מה שהוא רצה לעשות זה לגרום לו לחייך.
