Smile Again // Lashton // Hebrew

פרק 12

בואו רק נאמר, מידי פעם מראה יכול להבהיל מישהו. זה כמו, שאתה רואה אדם מתלבש בצורה מסוימת כבר הרבה זמן, ופתאום אתה מסתכל עליו בדרך אחרת. אז, שאשטון הופיע בפתח דלתו של לוק, לבוש בגופייה של להקה, ג'קט שחור וסקיני ג'ינס, לוק די רצה לזרוק אותו על המיטה שלו ולמזמז לו את הנשמה.

בכל מקרה, הוא הרגיע את עצמו, לוקח נשימה עמוקה ונרגע מספיק כדי לומר-יותר כמו להחניק, "אתה נראה... נ-נחמד."

אשטון הסמיק, מסתכל למעלה על לוק מעבר לריסיו, "תודה, גם אתה."

"הו התינוק שלי גודל! הולך למסיבה של התיכון עם הבן של החבר לעבודה שלי? זה כל כך מתוק," אימו אמרה, מחייכת אל השניים בדרכה הקשתית של המטבח. היא עשתה את דרכה אליהם שלוק גלגל את עיניו, ואמרה, "אז, תיהיה בבית לפני חצות ואשטון, אתה נשאר כאן נכון?"

"אם זה בסדר מבחינתך, אני לא רוצה להטריד." אשטון עווה את פניו, שונא את המחשבה שאולי לוק הזמין אותו רק כי הרגיש רע. "אבא שלי אמר כן, אבל אני יכול פשוט ללכת לבית אחרי המסיבה."

"לא," לוק אמר בהחלטיות, עוטף בידו סביב אשטון, קייטי אמרה להתחיל להתקרב יותר, אז הוא עשה זאת. למרבה המזל, אשטון רק קפא מעט, אבל נרגע. "אתה נשאר הלילה, כבר הבאת את הדברים שלך. עכשיו, קייטי אמרה שהיא תגיע לפה בקרוב, כדאי שנצא לבחוץ. ביי אמא, נראה אותך הלילה אולי."

"אבל בנים, תזכרו לא לשתות ולהיות בטוחים!" היא ציוותה, נותנת להם מבט חודר אבל חייכה. היא ידעה שיתכן שיגמרו בזה שישתו, היא הייתה נערה פעם. בכל מקרה, היא קיוותה שהם לא.

לוק סגר את הדלת, הוא נשך את שפתו ובחן את ישבנו של אשטון מאחוריו, כמעט גונח. בגלל, שאשטון נראה כל כך לוהט והוא אהב את המראה החדש. עדין, אשטון היה מתוק במראה הרגיל שלו, אבל הלילה הוא נראה כל כך סקסי וזה סובב את לוק רק מלהסתכל על הילד הנמוך.

"לוק, למה אתה בוהה בי?" לוק מצמץ וראה את אשטון נותן לו מבט מבולבל, פניו מבזיקות באדום.

הבלונדיני גחך בעצבנות, מגרד את קדמת ראשו, "אני בהיתי? אמ, הו-קייטי כאן!"

זה היה טיימינג מושלם וטוב שכך, הוא הוסיף במחשבתו. תופס את ידו של אשטון, הוא הוביל את הנער הנמוך יותר למכונית ופתח את הדלת האחורית. קייטי חייכה אליהם שהם נכנסו, "היי בחורים, מוכנים לחגוג?"

"כן!" לוק חייך, וברגע שהיא יצאה משביל הגישה, לוק שם לב לאיך שידיו עדין הוחזקו עם ידיו הגדולות מעט יותר של אשטון. ידי מתופף, הוא חשב עם סומק קל. הם החזיקו ידיים ואשטון לא נראה שאכפת לו, הוא בפשטות הסתכל אל מחוץ לחלון עם מבט ריק.

לעזאזל המבט הריק הזה, הוא תמיד עליו מסתיר את הרגשות שלו. לוק לא רצה שאשטון יסתיר מה שהוא מרגיש, בגלל שהוא רצה לדעת שהוא היה עצוב כדי שיוכל לעשות דברים ליותר טובים.