Lucky Charms [2]

6.1K 245 39
                                    

חייבים להיות מתים בשביל להיות זומבים או שגם מחסור בשינה עושה את העבודה? כי אני מרגישה כמו זומבית עכשיו אבל במקום להשתוקק למוחות, שלתלמידים בבית הספר הזה בבירור אין, אני משתוקקת לממתקים. אני מזילה ריר רק מהמחשבה על חתיכת ממתק, אבל בגלל שאני עייפה מדיי בשביל לזוז אני לא יכולה להשיג לי אחד.

"-דיברנו עד משהו כמו 4 לפנות בוקר ו..."

"חכי!” עצרתי את אליזה מלקשקש על זה שהיא חושבת שדבון הוא האדם המגניב ביותר שקיים, “את דיברת עד 4 לפנות בוקר ואת שמחה כל כך מוקדם בבוקר וביום בית ספר?"

אני עלולה פשוט להירדם לשבוע ברצף וכשאני אתעורר אני עדיין אהיה חצי מתה. לפעמים אתה פשוט צריך לשכב ולישון ל-3 שנים לפחות.

"כן ברור, בגלל שאנחנו מדברים היום שוב!” היא חייכה ונכנסה לכיתת המתמטיקה שלנו, אחת מכמה הכיתות שהיו לנו ביחד.

נאנחתי והזדחלתי לשולחני. מיד הנחתי את ראשי על השולחן ועצמתי את עיניי. יש עוד לפחות 5 דקות עד שהפעמון יצלצל ואני הולכת לנצל אותן בדרך הטובה ביותר. ובדרך הטובה ביותר אני מתכוונת לישון כמה שיותר כדי לשרוד את היום הנורא ולצאת מהגיהנום הזה בשביל שאני אוכל ללכת הביתה ולישון עוד.

".ואז הוא אמר שהוא רוצה להיפגש איתי!” עכשיו התחלתי להתעניין. הרמתי את ראשי מהשולחן והסתכלתי על אליזה

"ו..?” הרמתי גבה, "מה אמרת לו?” אליזה נראתה כאילו היא חושבת לרגע ואז היא סופסוף אמרה בדיוק את מה שקיוויתי לא לשמוע.

"אמרתי לו שרק אם את ואכסל תצטרפו גם.”

הסתכלתי על חברתי הטובה ביותר בפה פעור. היא רצינית? זה בדיוק מה שלא רציתי! אנחנו דיברנו רק פעם אחת, אם בכלל מחשיבים את זה כדיברנו, ואני עדיין לא בטוחה ב 100% שהם באמת בני נוער כמונו. עכשיו אתם עלולים לומר שאני לא כייפית וזורמת אבל זה... זה שונה. לא ראינו אותם ואנחנו לא מכירות אותם בכלל! טוב אולי אליזה מכירה את דבון אבל יומיים זה הרבה יותר מדי קצר בשביל זה.

"לא. לחלוטין לא,” אמרתי לאליזה ונענעתי את ראשי.

"אבל למה" היא התבכיינה וראשי התחיל לכאוב מהקול הגבוה והצפצני שעשתה.

הייתי צריכה להתעורר מוקדם יותר ולאכול קצת סוכר אבל לא, הייתי חייבת לכבות את השעון המעורר לפחות 10 פעמים עד שנישארו לי רק 30 דקות למקלחת, לסדר את השיער ולהתאפר. זה נגמר בזה שקפצתי מהמיטה אבל בגלל שרגליי היו מסובכות בשמיכה חשבתי שיהיה נחמד 'לבדוק' את הרצפה מקרוב. כשסיימתי להתאפר והייתי צריכה להחליף בגדים לא היה לי זמן לארוחת בוקר טובה.

"בגלל אליזה,” לקחתי נשימה עמוקה והתחלתי להסביר לה למה זה רעיון גרוע, "שאנחנו לא מכירות אותם". אליזה פתחה את פיה לומר משהו אבל עצרתי אותה.

skype call - מתורגםWhere stories live. Discover now