skype call - מתורגם

[5] מר ביבר

 תודה על כל התגובות שלכן, זה ממש כיף לשמוע את זה! אתן מדהימות.. <3

זה אחד הפרקים האהובים עליי, אני ממש צחקתי ממנו. תהנו (:

"או מיי גאד אמיליה!" הייתי חייבת לכסות את אוזניי בגלל שאליזה צרחה שוב. אתם שואלים למה? אני אספר לכם למה. הרגע סיפרתי לאמיליה שאכסל יודע צרפתית ושהוא דיבר אליי בצרפתית. עכשיו כשאני חושבת על זה, זה היה רעיון ממש גרוע לספר לה. לא יכולתי אפילו לסיים את המשפט לפני שהיא התחילה לקפוץ מעלה ומטה והתחילה לדבר יותר מדי מהר ולא יכולתי להבין כלום. היא בדרך כלל עשתה את זה כשהיא ממש התרגשה.

"הוא יודע צרפתית!" היא צרחה ואני שמתי את ידי על גשר אפי.

נאנחתי, קצת ממורמרת, "כן, אליזה. הרגע סיפרתי לך את זה," אליזה הפסיקה את מה שעשתה והוציאה את הטלפון המצלצל שלה.

'Yo, I'll tell you what I want, what I really, really want

So, tell you what you want, what you really, really want

I'll tell you what I want, what I really, really want

So, tell you what you want, what you really, really want-'

"הלו?" היא ענתה והתרחקה ממני קצת בשביל לדבר עם מי שהיה בטלפון.

פעם אחת התקלחתי ואליזה חיכתה מאחורי הדלת ואני שרתי את השיר הזה ממש חזק. בלי כל התראה מוקדמת היא פתחה את הדלת והתחילה לשיר איתי. ברור שזה הבהיל אותי ואני החלקתי במקלחת. עכשיו יש חור בקיר שלי וצלקת על התחת שלי. לא יכולתי לשבת ארבעה שבועות בגלל התקרית הזאת.

"את יודעת שעדיין יש לי את ה-" הסתובבתי להסתכל על אליזה אבל היא נעלמה. אני צריכה ללכת ברגל הביתה, שוב. זה קרה הרבה יותר מדי פעמים. שניה אחת אנחנו מדברות והולכות לכיוון האוטו שלה אחרי בית ספר ושניה אחר כך היא נעלמת ועוזבת אותי לבד באמצע מגרש החניה. שנאתי ללכת הביתה והייתי צריכה להיות בעבודה בעוד 45 דקות. זו לא הייתה הליכה ארוכה הביתה אבל לא רציתי לבזבז את הזמן בללכת הביתה. לעזאזל איתך, אליזה.

נאנחתי והתחלתי ללכת לכיוון הבית הקטן שלי כשהטלפון שלי התחיל לצלצל. זה הבהיל אותי, ואני מתערבת איתכם שגם אתם הייתם נבהלים אם הייתם הולכים בשקט ופתאום הצחוק של בובספוג היה בא משום מקום. הוצאתי את הטלפון שלי מהכיס האחורי ובדקתי מי התקשר. לחצתי על הכפתור הירוק אבל זה לא ענה. טלפון מפגר. ניסיתי עוד פעם והצלחתי לענות.

"ה-הלו?"

"מניש אמיליה?" אכסל שאל אותי.

"אני הולכת הביתה עכשיו ואחר כך אני הולכת לעבודה," הסתכלתי ימינה ושמאלה וכשראיתי שאין מכוניות שבאות לכיווני חציתי את הכביש. "ואתה?"

 "אני יוצא עם כמה חברים בעוד כמה דקות," הוא ענה וחציתי את הכביש בפעם האחרונה. כבר יכולתי לראות את הבית שלי מאיפה שעמדתי והגברתי את המהירות בשביל להגיע הביתה מהר יותר.