skype call - מתורגם

[8] זה שלי!

לא יכולתי להתרכז. לא רציתי להתרכז כשהוא היה פה, בוהה בי, מסתכל על כל תנועה שלי. הוא הלחיץ אותי והייתי ממש מודאגת שעשיתי משהו מביך כמו להתעטש וכל הנזלת תצא מהאף שלי ואני אפילו לא אשים לב. זה יהיה די מביך ובכנות אני לא אהיה מופתעת כשזה יקרה.

אני פשוט זזתי במקומי כאילו הייתי צריכה להשתין, מעבירה את משקלי בין רגליי בעצבנות. סטיב שאל אותי פעמיים אם אני צריכה להשתין אבל לא, אני לא צריכה. אני צריכה שהילד הזה יפסיק לבהות בי ככה ושפשוט יעזוב עד שאני אסיים את המשמרת שלי.

אחרי שהוא הסיע אותי לפה הוא אמר שהוא יבוא לקחת אותי אחרי שהמשמרת שלי תגמר אבל כשהלכתי לדלפק ראיתי אותו יושב בשולחן שהיה בדיוק מול הדלפק, שותה את השייק אוכמניות שלו. הוא השעין את ראשו על ידו וישב בנחת. לפחות נוח לו בזמן שאני מתאמצת לא להביך את עצמי ולהוציא את עצמי טיפשה מולו.

לפני חמש דקות כמעט התקלחתי בשוקולד חם בגלל שאיזו ילדה החליטה שזה יהיה מצחיק לשים את הרגל שלה מולי כדי שאני אפול. אבל אני הייתי יותר חכמה ממנה. ניצחתי את הילדה המרושעת הזאת.

המשמרת שלי נגמרת עוד 10 דקות ואני התחלתי להכין את הקפה של מארק שנקרא קפה מעורב. אני אישית שנאתי את זה בגלל שהיה לזה טעם נוראי. אני לא יודעת איך הוא יכול לשתות את זה אבל הוא טיפה מוזר בכל מקרה. אני מתכוונת, הוא אוכל שוקולד מריר. איך לעזאזל אפשר לאכול את זה? זה מריר ויש לזה טעם כמו של קפה שחור קר. יאק!

בזמן שהקפה התחמם הלכתי להחליף בגדים לבגדים הרגילים שלי.

אתמול בלילה בזבזתי שעתיים בלבחור מה ללבוש היום. רציתי להרשים את אכסל ואני אפילו לא ידעתי למה. זה בטח בגלל שהוא נראה כל כך טוב ואני לא רציתי להראות כמו הומלסית מסוממת שלובשת גופייה בצבע ורוד זוהר. אבל בסופו של דבר עדיין בחרתי סווטשרט וג'ינס.

שמתי רגל אחת בתוך הג'ינס שלי וכשבאתי לשים את השנייה איבדתי שיווי משקל ונפלתי עם הפנים על הרצפה.

"הו לעזאזל," נאנחת, קמתי מהרצפה ושמתי בזהירות את הג'ינס שלי. אהבתי את הג'ינס הזה, הוא היה כל כך נוח והתאים לי בדיוק. זה היה ממש קשה למצוא לי מכנסי ג'ינס מתאימים בגלל שהם היו תמיד או קטנים מדי או גדולים מדי, ארוכים מדי או קצרים מדי, מכוערים מדי או יקרים מדי.

לבשתי את הסווטשרט הסגול שלי ונעלתי את האולסטאר השחורות שלי. כשהלכתי חזרה לדלפק ראיתי את סטיב מחזיק את הקפה שלי בשביל מארק.

"קחי," הוא חייך והושיט לי את הקפה. הנהנתי ואמרתי תודה במהירות והלכתי לכיוון אכסל. כשהתקרבתי אליו הוא קם מהכיסא שלו וחייך אליי. הרגשתי איך אני נלחצת יותר ונשמתי עמוק בשביל להרגיע את עצמי לפני שחייכתי אליו.