skype call - מתורגם

[18] הוא לא הקשיב

העברתי את הסמארטפון בין ידיי המזיעות בעצבנות. אף פעם לא אהבתי להתקשר לאנשים ואני אף פעם לא אוהב. זה בסדר כשאנשים מתקשרים אליי, אבל כשאני צריכה להתקשר אליהם אני נלחצת וחייבת להתכונן לזה לפחות 10 דקות לפני שאני לוחצת על כפתור השיחה.

לקחתי נשימה עמוקה ולחצתי על הכפתור הירוק הקטן, ושמתי את הטלפון על אוזני. הטלפון צלצל כמה פעמים לפני שענה. שמעתי אותו לוקח נשימה עמוקה לפני שדיבר.

"הלו?"

"ה-היי"

"אמיליה?" אלכסנדר שאל.

הנהנתי במהירות אבל אז נזכרתי שהוא לא יכול לראות אותי, "כן."

"מה עשיתי שמגיעה לי שיחת הטלפון הזאת מהעלמה המקסימה הזאת?" לא יכולתי לראות את פניו אבל הייתי בטוחה ב 100% שהוא מחייך,יכולתי לשמוע את זה בקולו.

התחלתי ללכת בחדר, מנסה להסיח את דעתי כדי לא להיות כל כך לחוצה. "א-אני רק רציתי לשאול אותך משהו."

"ומה זה?"

"אממ....יש לי את הדבר הזה וחשבתי שאולי, אתה יודע..." קולי דעך, לא ידעתי איך לסיים את המשפט.

אלכסנדר גיחך מעט לפני ששאל אותי "את רוצה שאני אבוא איתך לדבר שלך?"

"כן. אני מתכוונת, אם אין לך כבר תוכניות."

"לא, אני אבוא. באיזו שעה?"

"ב 12:00"

"טוב, אני אאסוף אותך."

"תודה."

"נתראה."

"ביי."

*

לקחתי במהירות את התיק השחור שלי ובדקתי אם אני צריכה עוד משהו. כשהייתי בטוחה שיש לי הכל לקחתי את הג'קט שלי וירדתי למטה. הסתכלתי מסביבי כדי לוודא שאף אחד לא בסביבה, ובאף אחד הכוונה לאמא שלי. לא רציתי לראות אותה, עדיין כעסתי עליה בגלל מה שעשתה. בגללה אני צריכה להיפגש עם אבא שלי. היא אירגנה פגישה איתו לפני שבוע ולא סיפרה לי עד אתמול בלילה כשחזרתי הביתה מהבית שלו.

נענעתי בראשי, מנסה להיפטר מכל מחשבה עליו ועל מה שקרה, הייתי מותשת מדי והרגשתי כאילו ניפצו את הלב שלי לרסיסים.

עמדתי לנעול את הואנס השחורות שלי כשראיתי תזוזה בזווית העין שלי.

"את כבר הולכת?" אמא שלי שאלה, עומדת ליד פתח הדלת ומסתכלת עלי.

"כן," עניתי לה בקרירות.

היא נאנחה בקול והתחילה ללכת לכיווני. "אמיליה..."

"אני לא רוצה לשמוע את זה. ביי." פתחתי את הדלת בלי להסתכל עליה ויצאתי מהבית.

מול ביתי חנתה מכונית אאודי בצבע כסף.