At risk students

פרק 1

לורן

״היי אני לורן המתנדבת״ אמרתי כשהגעתי לבית הענקי שנתנו את הכתובת שלו, ״הו את קטנטונת, בת כמה את?״ הגברת החביבה שאלה אותי, ״בת 17״ אמרתי וחייכתי אלייה, ״בגיל של אליה ואמילי״ היא אמרה, ״לא הצגתי את עצמי! אני אוסנת, אני המנהלת של המקום, בואי למטבח, אני אביא לך משהו לשתות ונדבר על ההתנדבות שלך כאן״ היא אמרה והנהנתי הולכת אחרייה.

״אוקיי, קודם אני רוצה שנדבר קצת בנינו, תספרי לי למה בחרת דווקא את ההתנדבות הזאת?״ היא שאלה, ״אני מאוד אוהבת לעזור, בייחוד לילדים שהם בני גילי, אולי אצבור כאן חברים מה שאין לי כלכך בבית הספר שלי, בעיקר אני אוהבת לקבל סיפוק בכך שאני עוזרת למישהו גם אם אני סתם נותנת לו אוזן קשבת״ אמרתי והיא חייכה אליי, ״מדהימה! לא מאמינה לך שאין לך חברים״ היא אמרה וסומק עלה על פניי ממבוכה, ״טוב את בטח שואלת את עצמך איפה כולם, אז הם יצאו לטיול הם עומדים לחזור בעוד כמה דקות, בנתיים אני אעשה לך סיור
בבית״ היא אמרה והנהנתי.

״פה זה החדרים של הבנות מגילאי 12-18 ומפה זה מגילאי 5-11, הקטנות יותר נמצאות למטה, הבנים הם בקומה השלישית, מחולקים כמו הבנות, את המטבח ראית, בסלון יש לנו טלויזיה שנדלקת בין השעות 15:30-18:00 לאחר ארוחת צהריים ולפני ארוחת ערב״ היא אמרה מתחילה להסביר לי איך מתנהל הבית, ״ולימודים?״ שאלתי, ״הו לימודים! יש להם כיתות לימודים בחצר האחורית״ היא אמרה, ״אוסי אנחנו כאן!!!״ שמעתי כל מיני קולות של ילדים, ״הו היי אנה!״ אוסנת אמרה לילדה שמתקרבת אלייה, ״מי זאת?״ היא שאלה והביטה בי, ״זו לורן, היא תתנדב פה ותבוא מידי יום״ אוסנת אמרה לה והיא הנהנה, ״היי לורן, אני אנה״ היא אמרה והושיטה לי את ידה, ״היי אנה״ מילמלתי בחיוך ולחצתי את ידה ברשמיות, ״תצטרפי אלינו לצהריים?״ אוסנת שאלה, ״אני לא רוצה להפריע להם, הם עוד לא מכירים אותי״ אמרתי, ״שטויות! ככה הם יכירו אותך״ היא אמרה בחיוך, ״בסדר״ אמרתי.

״ילדים! ארוחת צהריים!״ אוסנת צעקה ואיתה גם המדריכות שהלכו לסלון ולחדרי הילדים בכדי לקרוא להם, ״מי זאת? ילדה חדשה?״ מישהי שנראית בת גילי שאלה, ״נראה לך, היא לא נראית כמונו״ ילדה נוספת שנראית בת גילי, ״זאת לורן היא מתנדבת כאן״ אוסנת אמרה, ״למה אנחנו צריכים מתנדבים?״ הילדה הראשונה שאלה, ״אליה! אני מבקשת ממך שתקבלי אותה כמו שצריך״ אוסנת אמרה ואליה גילגלה את עינייה, אוקיי אני מבינה שאנחנו כבר לא נהיה חברות, ״אני אמילי״ הילדה השנייה אמרה לי בחיוך, ״היי״ מילמלתי, ״איך היה בטיול?״ אסנת שאלה את כולם כשהם הגיעו לשולחן, כולם ענו בקריאות של שמחה כמה שהם נהנו, ״אוקיי, תתחילו לאכול, אני מבקשת הפעם מכל אחד שמסיים לאכול שירים את הצלחות שלו לכיור ככה תהיה פחות עבודה לתורני מטבח״ אסנת אמרה וכולם הנהנו והתחילו לאכול, ״תאכלי״ אמילי אמרה לי, ״האמת שאכלתי בדרך לפה, אני ממש שבעה״ אמרתי ותפסתי את בטני, ״בת כמה את?״ היא שאלה אותי, ״17״ אמרתי, ״גם אני!״ היא אמרה בהתלהבות, ״איפה מתן?״ אוסנת שאלה לפתע את המדריכות, ״הוא לא הגיע לטיול, היינו בטוחות שהוא נשאר לישון אבל הוא לא נמצא בחדר שלו״ אחת המדריכות אמרה לה, ״עוד פעם מתן נסע בלי להודיע?״ אמילי שאלה ונאנחה, ״אני אתקשר אליו, תאכלו בנתיים, בטח הקפיצו אותו או משהו״ אוסנת אמרה, ״אל תתיחסי לאליה, ככה היא בהתחלה עם אנשים חדשים״ אמילי לחשה לי והנהנתי, ״אז למה את מתנדבת כאן בעצם?״ היא שאלה, ״אין לי משהו יותר טוב לעשות, ואני אוהבת את זה שאני יכולה לתמוך בעוד ילדים ולהיות להם לאוזן קשבת״ אמרתי, ״איזה חמודה! מה חברים שלך אומרים על זה?״ היא שאלה, ״אממ, אין לי כלכך ח-ברים״ אמרתי, ״מה? איך לא?״ היא שאלה בהלם, ״אני כנראה מהילדים האלה שלא כולם מתחברים אליהם״ אמרתי בחיוך, ״אז אני התחברתי!״ היא אמרה וחייכה אליי גם כן.

-
בתמונה לורן.

היי! אני יודעת שאני באמצע כתיבה של he is back אבל הרגשתי קצת תקועה בכתיבה שלו, אז החלטתי להעלות בינתיים את הפרק הראשון של הסיפור הזה, מקווה שתאהבו!!