At risk students

פרק 5

לורן

״הלו?״ עניתי למספר טלפון שלא שמור אצלי באנשי קשר, ״היי לורן! זו אוסנת״ אוסנת אמרה, ״היי, מה קורה?״ שאלתי, ״הכל בסדר, רציתי להזמין אותך לבוא לעשות אצלנו שבת, 3 מדריכות הולכות לבתים שלהן ואני אצטרך קצת עזרה, את לא חייבת, אני פשוט חושבת שזה גם יקרב אותך קצת יותר״ היא אמרה, ״בטח אין בעיה אני אגיע, בשישי בצהריים? להביא משהו?״ שאלתי, ״את עצמך, אה ובגד ים, אנחנו נוסעים לבריכה בשבת״ היא אמרה, ״בסדר אוסנת, תודה על ההזמנה״ אמרתי, ״בכיף חמודה, יום טוב״ היא אמרה וניתקה, בגד ים? אני בכלל לא שלמה עם עצמי ועם הגוף שלי, איך אני אשים בגד ים עכשיו? טוב אני לא אכנס לבריכה.

״אבא!״ צעקתי כשנכנסתי לבית שלו, ״במטבח!״ הוא צעק לי חזרה, ״מה קורה יפה שלי?״ הוא שאל כשנכנסתי למטבח, ״בסדר, אוסנת המנהלת של הבית שאני מתנדבת הזמינה אותי לעשות שם שבת, אפשר?״ שאלתי, ״את מרגישה שם בנוח?״ הוא שאל והנהנתי, ״אז בסדר, בקשר למעבר אליי, יש לנו פגישה עם אמא והעורך דין ביום שישי בבוקר, אז את לא הולכת לבית ספר״ הוא אמר ועיניי נפקחו, ״יש!!!״ צעקתי, ״להרגיע את השמחה, את תשלימי את השיעורים״ הוא אמר וצחק, ״טוב אני בחדר, אז מחר הפגישה? מה יכול להיות שלא יאפשרו את זה?״ שאלתי בלחץ, ״אני מאוד מקווה שכן, אל תדאגי אני אלחם שתהיי במקום שנוח לך בו״ הוא אמר, ״אתה האבא הכי טוב בעולם!״ אמרתי וחיבקתי אותו חזק.

״לורן, קומי עוד חצי שעה צריך לצאת״ שמעתי את קולו של אבא מפתח הדלת, ״אני עייפה״ מילמלתי, ״ישנת מלא, תתארגני אני מכין לך חביתה״ הוא אמר והנהנתי.
התלבשתי,

״אני מוכנה!״ אמרתי כשנכנסתי למטבח מוציאה מהמקרר שוקו, ״יאלה צריך לצאת, תזדרזי״ הוא אמר.

04:37- דין: לא התחברת מלא זמן, הכל טוב?
09:50- אני: כן הכל בסדר.
דין: לא הלכת לבית ספר?
הוא התחבר על השנייה ששלחתי את ההודעה, זריז.
אני: לא, יש לי פגישה עם ההורים שלי ועורך דין.
דין: למה מה יש?
אני: ההורים שלי גרושים, ואני רוצה לעבור לאבא שלי, אני מניחה שאמא שלי לא שמחה מהרעיון.
דין: אני מבין, אני חוזר הביתה היום, רוצה להיפגש?
אני: לא חושבת שזה רעיון כלכך טוב, אני לא מכירה אותך בכלל.
כתבתי והוא התנתק לאחר שהוא ראה את ההודעה.

״אז, את אומרת שאת לא מרגישה בנוח בבית?״ העורך דין שאל אותי, ״כן, אני מרגישה כאילו אני במקום זר, זה לא אישי כלפייך אמא, אני פשוט חושבת שקצת השתלטו לי על הבית ועל האמא״ אמרתי, ״למה לא אמרת לי שאת מרגישה ככה? הייתי משנה את זה״ היא אמרה, ״אני ניסיתי להגיד לך מלא פעמים, אבל את בחרת להגיד שאני אנסה להסתדר עם אלינור, אם רק היית יודעת כמה שאנחנו לא מסתדרות, ולא רק מה שהיא עושה לי בבית, בגללה אין לי חברים בבית ספר, אני ילדה מנודה רק בגללה!״ הוצאתי את כל החוצה לא יכולתי לשמור כבר את כל ההרגשה המגעילה הזאת, ״אני מצטערת שהרגשת ככה, דני יעניש אותי, תחזרי לבית״ אמא אמרה שדמעות יצאו מעינייה, ״אני לא יכולה אמא, אני מצטערת״ אמרתי, ״אוקיי, בסדר״ היא אמרה כשניגבה את פנייה, ״בסדר?״ שאלתי, ״כן, תבטיחי שאני יכולה לראות אותך מתי שאני רק ארצה? שזה לא יהווה בעיה בשום צורה ושאת מעדכנת אותי בכל דבר״ היא אמרה, ״ברור אמא!״ אמרתי וחיבקתי אותה.

״תהני ואם את צריכה משהו תתקשרי״ אבא אמר כשהוא הוריד אותי בבית נוער, ״תודה אבוש״ אמרתי ויצאתי מהאוטו מתקדמת לשער, ״היי״ אמרתי לאליה כשראיתי אותה יושבת במדרגות בכניסה, ״היי״ היא אמרה בקרירות, ״אני מצטערת אם באתי לך מקולקל בהתחלה, אבל את נראית לי אחלה ילדה ואנחנו יכולות להיות חברות, אני לא רק באתי לעזור כאן, אני באתי גם לעזור לעצמי, אין לי כלכך הרבה חברים, אוקיי, אין לי בכלל״ אמרתי וצחקתי קצת, ״אני רוצה שיהיו לי חברים״ מילמלתי, ״סליחה שהייתי מגעילה״ היא אמרה, ״זה בסדר, אני מתארת לעצמי איך הרגשת״ אמרתי, ״דף חדש?״ היא שאלה, ״דף חדש״ אמרתי, ״את באה לבפנים?״ שאלתי, ״לא, אני מחכה לאח שלי, אבל תכנסי אני אבוא עוד מעט״ היא אמרה והנהנתי.
״היי״ אמרתי כשכולם היו בסלון, ״בואי יש קבלת שבת!״ הדר אחת הבנות אמרה ומשכה אותי לסלון, ״שלום!״ אוסנת אמרה כשהתיישבתי לידה, ״היי תודה על ההזמנה״ אמרתי, ״תבואי כל יום״ היא אמרה וקרצה לי.

״אוסנת! אנחנו יכולות לצאת לסיבוב? בבקשה בבקשה?״ אמילי שאלה את אוסנת, ״בסדר אבל תחזרו מוקדם!״ היא אמרה, ״יש! אין כמוך״ אמילי אמרה ונשקה ללחייה, ״אליה! את באה?״ שאלתי, ״כן, אני כבר יוצאת חכו לי בחוץ״ היא אמרה ואני ואמילי יצאנו, אחרי דקה אליה יצאה גם, ״אין לי סוללה אז לא הבאתי את הטלפון, למישהי מכן יש? כי מתן אמר שאני אתקשר אליו לומר לו שהכל בסדר״ אליה אמרה, ״לי יש״ אמרתי.