At risk students

פרק 2

לורן

״אז אני אבוא מחר אחרי בית ספר״ אמרתי לאוסנת, ״אין בעיה מתוקה, את יכולה לבוא מתי שרק תרצי״ היא אמרה וחיבקה אותי, ״תודה לך״ אמרתי, ״תודה לך!״ היא אמרה בחיוך, ״ביי אמילי״ אמרתי, ״ביי! את חוזרת מחר נכון?״ היא שאלה, ״כן בצהריים״ אמרתי, ״יופי!״ היא אמרה בחיוך וחיבקה אותי, הם מקבלים פה את כולם.

״היי לור! איך היה היום הראשון בהתנדבות?״ אמא שאלה כשנכנסתי לבית, ״היה כיף, כולם שם נחמדים״ אמרתי בחיוך, ״אני שמחה שקיבלו אותך כמו שצריך, תתקלחי ותבואי לארוחת ערב?״ היא שאלה והנהנתי בחוסר רצון, אני שונאת את הארוחות המשפחתיות, אני שונאת את בעלה של אמא שלי ואני שונאת את הבת שלו, היא איתי בבית ספר ורוב הילדים שלא מדברים איתי בשכבה זה בגללה, זה התחיל בהאשמות שבגלל אמא שלי ההורים שלה התגרשו וזה המשיך בזה שהחדר שלי יותר גדול משלה, כל מה שקורה בבית היא גוררת לבית ספר ומוציאה את הדברים מהקשרם.

״לורן! אנחנו יושבים לאכול, את באה?״ אמא צעקה מלמטה, ״כן, אני
באה״ אמרתי, ״טוב מתוקה, אני מוזגת לך״ היא אמרה.

״סוף סוף היא הועילה בטובה להצטרף אלינו לארוחת ערב״ אלינור מילמלה, ״אמא אני לא אוהבת לזניה״ אמרתי, ״אוי, אלינור ביקשה במיוחד, מצטערת יפה שלי״ היא אמרה, ״זה בסדר, אני יכולה ללכת לישון אצל אבא?״ שאלתי, ״תשאלי אותו לפני״ היא אמרה והנהנתי קמה מהשולחן, כלכך שקוף שהיא ביקשה את הלזניה במיוחד בכדי שאני לא יאכל, ״לא נורא קצת דיאטה לא תזיק לך״ אלינור אמרה כשהיא עוברת לידי, גילגלתי את עיניי לא מתייחסת, ״אבא?״ שאלתי כשהוא ענה לשיחה, ״כן יפה שלי״ הוא אמר, ״אני יכולה לבוא לישון אצלך?״ שאלתי, ״ברור, את צריכה שאני אבוא לקחת אותך?״ הוא שאל, ״כן״ אמרתי, ״תודה אבא״ הוספתי, ״מה תודה? אני אבא שלך״ הוא אמר וצחק, ״תודה שאתה אבא שלי״ אמרתי וצחקתי, ״אני מגיע, תצאי בעוד שתי דקות״ הוא אמר, ״טוב״ אמרתי וניתקתי, הכנתי תיק של בגדים לבית ספר וירדתי למטה, ״את הולכת?״ אמא שאלה, ״כן, אבא בחוץ״ אמרתי, ״לילה טוב״ הוספתי ויצאתי.

״מה קרה שהיית צריכה שאני אבוא?״ אבא שאל כשעליתי לאוטו, ״נמאס לי אבא, לא בא לי לגור שם יותר״ מילמלתי, ״מה יש?״ הוא שאל, ״עוד פעם היא עשתה את זה! ואמא שוב נופלת לזה! היא מבקשת מאמא שתכין לערב דווקא את הדברים שאני לא אוכלת״ אמרתי, ״אני לא רוצה להישמע מפונקת אבל מאז שהם נכנסנו לנו לבית אני לא מרגישה בנוח! אני רואה שטוב לאמא אבל לי לא טוב״ אמרתי, ״את רוצה שאני אדבר עם אמא? אולי היא תכין דברים שגם את אוהבת?״ הוא שאל, ״לא, אני רוצה לעבור אלייך״ אמרתי, ״את בטוחה?״ הוא שאל, ״כן״ אמרתי, ״אני אדבר על זה מחר עם אמא, עכשיו תספרי לי איך היה בהתנדבות״ הוא אמר וחייכתי על זה הוא זכר, ״היה ממש כיף, כולם שם כלכך נחמדים וטובים״ אמרתי, ״אני שמח שנהנת״.

"לורן, קומי לבית ספר יפה שלי״ שמעתי את קולו של אבא, ״אפשר להגיע לשעה השנייה?״ שאלתי בעייפות, ״מה יש לך בשעה הראשונה?״ הוא שאל, ״אנגלית״ מילמלתי, ״אז כדאי שתלכי לא?״ הוא שאל, ״אני יודעת אנגלית אבא״ אמרתי, ״אל תתחכמי, תתארגני ותלכי, חבל שתפספסי, החביתה על האי, אני ממש מאחר לעבודה השארתי לך כסף לאוטובוס או למונית״ הוא אמר ונשק לראשי, ״ביי אבא, יום טוב״ אמרתי והוא חייך אליי לפני שיצא מהבית, הבית של אבא שלי יותר קטן מאשר הבית שהיה לנו שהוא של אמא עכשיו, אין לו שתי קומות, וחמישה חדרים אלא, קומה אחת ושלושה חדרים, זה לגמרי מראה שהגודל לא קובע אלא החום ואהבה שיש בתוך הבית ואי אפשר להסתיר את זה שבבית של אבא שלי אני מרגישה הרבה יותר אהובה.