At risk students

פרק 6

לורן

״וואי בטח כבר מאוחר! לורן את יכולה להתקשר למתן ולהגיד לו שאנחנו עכשיו בדרך לבית?״ אליה שאלה והנהנתי, ״מה המספר?״ שאלתי, היא אמרה לי את הספרות וחייגתי, השם של דין הופיע לי על המסך, מה? ״סוף סוף את מתקשרת!״ הוא אמר, ״מה? אוי בטעות התקשרתי אלייך״ אמרתי, ״למי התכוונת להתקשר?״ הוא שאל, ״אני אחזור אלייך״ אמרתי, ״אלייה את יכולה להגיד לי שוב את המספר, בטעות התבלבלתי בספרות״ אמרתי והיא הנהנה, היא אמרה לי את הספרות שוב ושוב הופיע השם של דין, חייגתי בכל זאת, ״נו סיימת? עם השיחות?״ הוא שאל, פאק! הבנתי! מתן זה דין! כל הצבא וזה, יש בניהם מלא דברים במשותף, דין סיפר לי שיש לו אחות שכנראה שזרת אליה, אני לא מאמינה שדין זה מתן.

״בואו פשוט נלך, לא הצלחתי לתפוס את מתן״ אמרתי משקרת, ״אוקיי״ הן אמרו יחד וחזרנו לבית, ״איפה אני ישנה?״ שאלתי כשהגענו, ״איתנו! איזה שאלה בכלל?״ אמילי שאלה, ״יש מקום?״ שאלתי, ״ברור״ אליה אמרה, ״טוב אז אני יורדת רגע לשתות״ אמרתי, ירדתי למטה וראיתי למטה את מתן, נבהלתי ממש, מי היה מאמין שאיתו דיברתי בכל החודש הזה, שיתפתי את כל הפחדים שלי, הוא אף פעם לא סיפר לי שהוא גר במקום של נוער בסיכון, אני לא הייתי שופטת אותו על זה, זה בטוח, ״היי מתנדבת״ הוא אמר, ״היי״ מילמלתי בשקט מפחדת שהוא יזהה את הקול שלי, לפתע אני שומעת אותו מקליט הודעה קולית, ״ליר תחזרי אליי, ניתקת פתאום אני לא מבין מה יש לך״ הוא אמר בהקלטה, אני לא יודעת מה לעשות, אני ממש מפחדת שהוא ידע מי אני באמת, אני די בטוחה שזה יגמר לפני שזה התחיל בכלל, הוא בטח יגיד שאנחנו לא מתאימים.

חזרתי לחדר וכתבתי לדין/מתן הודעה.
אני: תקשיב דין, נראה לי שאנחנו צריכים להפסיק לדבר, זה לא מתאים.
דין: מה? למה?
אני: אני חושבת שאנחנו פשוט לא יכולים להמשיך לדבר, לא ראינו אחת את השנייה אף פעם זה מוזר.
דין: אם זה העניין תגידי לי עכשיו איפה את גרה, עכשיו אני בא לראות אותך!
אני: החלטתי כבר דין, לילה טוב.

זה עדיף לשנינו, הרי במוקדם ובמאוחר הוא יגלה שאני זאת היא, ואז הוא כבר לא ירצה לדבר איתי, הוא לא ירצה ילדה כמוני.

״לקום!״ שמעתי מעל הראש שלי, ״מה השעה?״ שאלתי את אמילי, ״12, יש לך מזל שאוסי נתנה לך לישון עוד״ היא אמרה וחייכתי, ״איפה השירותים?״ שאלתי, ״בואי אני אראה לך״ היא אמרה ולקחתי איתי את המברשת שיניים שלי, ״פה, תצחצחי, תשימי בגד ים ותרדי למטה, הולכים לבריכה״ היא אמרה ויצאה, מה בריכה עכשיו?

״אפשר לצאת״ אמרתי כשאני לבושה בחולצה קצרה וג'ינס, ״מה למה את לובשת ג'ינס? ממש חם בחוץ״ אמילי שאלה, ״דווקא נעים לי״ אמרתי, ״הבאת בגד ים?״ אליה שאלה, ״אני לא במצב של בריכה אם הבנת אותי״ אמרתי והיא צחקה, ״לא נורא תשבי איתנו״ היא אמרה והנהנתי, ״עוד רגע נצא, רק נחכה למתן״ אוסנת אמרה והלב שלי החסיר פעימה, ״אני לא בא!״ שמעתי את מתן צועק מאחד החדרים, ״אני אלך אליו״ אליה מילמלה.

מתן

״מה יש?״ אליה שאלה כשהיא נכנסה לחדר, ״כלום״ מילמלתי כשאני מביט בתקרה חסר מעש, ״נו תספר לי״ היא אמרה והתיישבה לידי, ״לכי לבריכה יפה שלי, חיכית לזה מיום ראשון״ אמרתי, ״תגיד לי מה עובר עלייך! אני אחותך״ היא אמרה, ״זוכרת שסיפרתי לך על הילדה הזאת שאני מדבר איתה?״ שאלתי, ״נו?״ היא שאלה, ״אז אנחנו כבר לא מדברים״ אמרתי, ״מה? למה?״ היא שאלה, ״אני בעצמי לא יודע, פתאום שלחה לי הודעה שהיא מעדיפה שלא נדבר״ אמרתי, ״אוי מתני, וכאילו אתה היית בעניין?״ היא שאלה, ״לגמרי, לא חשבתי שזה יקרה, התחלנו לדבר וזה אבל לא חשבתי שזה יגיד למצב שקשה בלי השיחות איתה״ אמרתי, ״וואו מתן, ממתי אתה ככה?״ היא שאלה בהלם, ״אני לא מאוהב בה או משהו, אבל כן חסרות לי השיחות איתה, אני מדבר איתך על שיחות של שעות במסך, והיא בחורה מרתקת והכי מעצבן אותי שאני אפילו יודע למה היא הפסיקה לדבר איתי״ אמרתי מתוסכל, ״אז אתה נשאר?״ היא שאלה, ״כן יפה שלי, תהני״ אמרתי ונישקתי אותה על הלחי.

לורן

״הוא לא בא?״ אמילי שאלה את אליה, ״לא״ היא אמרה, ״מה יש לו?״ היא שאלה, ״פגוע״ אליה מילמלה והתיישבה בספסל האחורי של האוטובוס, ״ממי?״ אמילי שאלה, ואני לפתע נחנקתי, ״איזה אחת שהוא הכיר באיזה אתר, התחילו לדבר ופתאום היא אומרת לו שלא מתאים לה יותר״ היא אמרה, ״ומה קשה לו?״ שאלתי, ״כן הוא אמר שחסרות לו השיחות איתה״ היא ענתה, גם לי חסרות השיחות.