At risk students

אפילוג

לורן

״יהלי קום בבקשה״ אמרתי בפעם השלישית הבוקר, הילד הזה פשוט לא סובל את הבית ספר, ״יהלי״ אמרתי שוב קצת יותר בקול, ״אני חולה״ הוא מילמל ואני גילגלתי את עיניו, ״אני הולכת להכין ארוחת בוקר, כדאי שתהיה מוכן בזמן״ אמרתי ויצאתי מחדרו, ״נו קם?״ מתן שאל כשהוא ללא חולצה ובידיוק הופך את החביתה, ״מה אתה חושב?״ שאלתי וגילגלתי את עיניי, ״בידיוק כמוך״ הוספתי, ״אני אלך לנסות״ הוא אמר וצחק, ״אוקיי אני אלך לאמה״ אמרתי והתקדמתי לחדר של הנסיכה שלנו, ״אמי״ מילמלתי אלייה וליטפתי את שיערה החום, ״קומי יפה שלי, יש לך גן״ אמרתי, ״אימוש״ היא אמרה וחייכה, ״עבדת עליי?״ שאלתי אותה בהלם, ״כן״ היא אמרה וצחקה, דיגדגתי אותי והיא לא הפסיקה לצחוק, ״די אמא״ היא אמרה לבסוף, ״יאלה קומי להתארגן״ אמרתי והיא נעמדה על המיטה מחכה שארים אותה לשירותים, כמו שאמרתי נסיכה, ״את יכולה לצחצח לבד?״ שאלתי לאחר שהנחתי אותה על השרפרף שלה, ״כן!״ היא אמרה מיד.

מתן

״יהלולו״ אמרתי כשנכנסתי לחדרו, ״די אבא״ הוא מילמל והסתובב לצד השני, ״יהלי אתה צריך לקום להתארגן, כבר שבע וחצי״ אמרתי, ״אני עייף״ הוא אמר, ״הכנתי ארוחת בוקר שתעיר אותך״ אמרתי והוא חייך, ״טוב״ הוא אמר ויצא מהשמיכה, ״יאלה חיים שלי, תתלבש ותרד למטה״ אמרתי והוא הנהן מתקדם לשירותים, יהלי עכשיו בכיתה ב' ואמה נמצאת בגן טרום חובה, והשלישי בדרך, ירדתי למטה שומע את אמה מתלהבת מהאוכל, צחקתי מתקדם אלייה, ״אבא!״ היא אמרה וחיבקה אותי, ״יפה שלי״ אמרתי מנשק את לחייה, ״איך ישנת?״ שאלתי מביט בה, ״טוב״ היא אמרה, ״אמא הרימה אותי מהמיטה ישר לצחצוח״ היא אמרה מצחקקת ואני הבטתי בלורן, ״ביקשתי ממך משהו״ אמרתי לה, ״היא ביקשה ממני מתן, מה אתה רוצה שאעשה?״ היא שאלה וגילגלה את עינייה, התקדמתי יותר קרוב אלייה בכדי שלא יצא שנריב ליד אמה, ״חיים שלי, אני רק לטובתך ולטובת הקטן, את לא יכולה להרים אותה, את כבר חודש שישי״ אמרתי מלטף את בטנה, ״בסדר״ היא אמרה, נישקתי את שפתייה למשך כמה שניות והתנתקתי ממנה, ״אבא״ אמה אמרה, ״אה קטנה״ עניתי לה, ״אפשר שאחרי הגן אלך לרועי?״ היא שאלה, ״בטח, אני אגיד לאליה שתיקח אתכם ביחד ואבוא לאסוף אותך בערב״ אמרתי, ״תודה אבוש״ היא אמרה, צעדים כבדים נשמעו מהמדרגות וכולנו הבנו שזה יהלי, שממש שונא ללכת לבית ספר.

לורן

״תאכל״ אמרתי ליהלי, ״אני לא רעב״ הוא אמר, ״קדימה חיים שלי, שלא תהיה רעב לפני ארוחת עשר״ אמרתי, ״טוב״ הוא מילמל ונועץ את מזלגו במלפפון, ״מה יש?״ שאלתי, ״יש ילד אחד שמציק לי״ הוא מילמל, ״מה? כמה זמן?״ שאלתי בהלם נזכרת מה שעשו לי בבית ספר, ״לא יודע בידיוק, אולי חודשיים״ הוא אמר, ״ולמה לא אמרת לי קודם?״ שאלתי, אני לא יכולה לתת לילד שלי לעבור את מה שאני עברתי כלכך הדבה זמן, ״כי חשבתי שהוא סתם צוחק אבל הוא לא מפסיק אמא״ הוא אמר ודמעות זלגו מעיניו, ״די חיים שלי אל תבכה, אני אטפל בזה אוקיי? אני ואבא נטפל בזה״ אמרתי, ״מי זה הילד?״ שאלתי, ״קוראים לו עידן״ הוא אמר, ״בסדר אני אלך לבית ספר שלך היום ואדבר עם המנהלת״ אמרתי, ״לא אמא! הם יקראו לי מלשן״ הוא אמר בבהלה, ומתן שחזר לאחר שסיים להתארגן נכנס למטבח, ״מה קרה?״ הוא שאל, ״יש מישהו בכיתה שמציק ליהלי״ אמרתי, ״מה? מי?״ הוא שאל בכעס, ״ילד בשם עידן, אני אלך היום לבית ספר שלו אדבר עם המנהלת״ אמרתי, ״אני אלך״ מתן אמר ונראה כועס במיוחד, אין פלא, אין דבר יותר מכעיס מלגלות שפוגעים בילד שלך ואתה לא יודע מזה, ״אני אקח את אמה ואלך לבית ספר, את תישארי איתו היום?״ מתן שאל, ״כן, תתקשר אליי שתסיים שם?״ שאלתי, ״בסדר, יפה שלי״ הוא אמר ונישק את ראשי והרים את אמה, ״ביי אמא, ביי יהלולו״ היא אמרה ונופפה לנו לשלום, ״קטן, תספר לי מה הוא עשה״ ביקשתי ממנו, ״הוא קורא לי כל הזמן בשמות, ומשפיל אותי מול כל הכיתה״ הוא מילמל, ״זהו אבא מטפל בזה״ אמרתי ונישקתי אותו.

10 שנים לאחר מכן

״יהלי! יש לך אימון!״ צעקתי כשנכנסתי לחדרו אך הוא לא היה שם, ״יהלי!״ צעקתי שוב, ״אני למטה אמא״ הוא אמר וירדתי למטה מוצאת אותו אוכל קורנפלקס, ״בוקר טוב נסיך״ אמרתי וחיבקתי אותו, ״אמא תפסיקי לקרוא לי ככה״ הוא אמר בכעס, ״אני אקרא לך איך שאני רוצה״ אמרתי והוצאתי את לשוני לכיוונו, ״בוגרת״ הוא אמר וצחק, ״בוקר טוב!״ אמה נכנסה למטבח קורנת כמו תמיד, ״בוקר טוב יפה שלי״ אמרתי לה, ״איפה קורן?״ שאלתי, ״ישן עם אבא״ יהלי אמר ואני גילגלתי את עיניי, ״אלך לקרוא להם״ אמרתי ועליתי למעלה, נכנסתי לחדרו של קורן רואה את מתן שוכב על המיטה ועליו קורן ששניהם רדומים לגמרי, ״מתן״ קראתי לו, ״מתן!״ אמרתי חזק יותר, ״ממ״ הוא מילמל ופקח לאט את עיניו, ״לקורן יש בית ספר״ אמרתי, ״באתי להעיר אותו ונרדמתי״ הוא אמר וחייך, ״כל הכבוד, אב השנה״ אמרתי וצחקתי, ״לא ישנתי טוב בלילה״ הוא אמר וקרץ לי ואני גילגלתי את עיניי, ״קורני״ מילמלתי מלטפת את שיערו, ״תעיר אותו מתן, אני הולכת לודא שיהלי יוצא לאימון״ אמרתי והוא הנהן, מאז הבריונות שיהלי עבר בבית הספר הוא התחיל להתאמן בג'ודו ומאז הוא התאהב בזה והחל לעסוק בזה ברמה מקצועית, ״יהלי אתה הולך?״ שאלתי, ״כן, אמה את צריכה טרמפ?״ הוא שאל אותה והיא הנהנה, ״יום טוב יפים שלי״ אמרתי ונישקתי את שניהם, ״ביי אמא״ הם אמרו, אני שמחה כלכך שבניתי משפחה עם מתן, הוא האבא הכי טוב שיכולתי לבקש בשביל הילדים שלי, הוא נתן את כל מה שלו לא היה, אליה ויניב נשואים עם שני ילדים, רועי ורותם, אמילי וירין גם כן נשואים עם שלושה ילדים, דניאלה, דביר ושון, כולנו עדיין בקשר ומרבים להיפגש, אני כלכך שמחה שבחרתי להתנדב.