At risk students

פרק 4

לורן

05:48- דין: בוקר טוב יפה שלי.

הלב שלי דפק כמו משוגע, הוא אף פעם לא קרא לי ככה מידי פעם הוא קרא לי קטנה או קטנטונת אבל בלי שום שייכות.
את דין הכרתי באחד האתרים שיש באינטרנט, כמו שכבר אמרתי אין לי חברים בבית ספר אז החלטתי להירשם ואולי אשיג שם אוזן קשבת, אני לא יודעת אם באמת קוראים לו דין, אני בעצמי לא כתבתי את השם שלי אלא שם בדוי, אני נמנעת מלתת לו את המספר שלי מהסיבה הפשוטה שאני מפחדת שגם הוא יברח, כמו שכולם בבית ספר מתרחקים ממני.

07:35- אני: בוקר טוב.
דין: בוקר טוב לנסיכה הנרדמת.
אני: דפוק, זה היפייפיה.
דין: מצטער, חסך בילדות.
דין: חשבת על מה שדיברנו אתמול?
אני: אני לא יודעת.
דין: ממה את כלכך מפחדת?
אני: שתפסיק לדבר איתי, כמו כולם.
דין: למה את חושבת ככה? אם זה מראה חיצוני מבחינתי כולן יפות בדרך שלהן.
אני: כן קל לך להגיד, בטח אתה אליל הבנות או משהו.
דין: טוב את לא רוצה, לא צריך. חבל על הכוחות על הבוקר.
אוקיי הוא ממש עצבני עליי.
אני: פשוט תנסה להבין אותי, כבר שנים אין לי חברים, אני לא רוצה לאבד את החבר היחיד שלי.
דין: אבל אני פאקינג מסביר לך! אני נשבע לך שאני האחרון שאסתכל על יופי חיצוני, מה זה יתן לי מישהי מושלמת אבל ריקה מבפנים, את לא מבינה שאת מושלמת בעיניי?
אני: באמת?
דין: ברור.
אני: בסדר, 052738****

בכל מקרה התמונה שיש לי בוואצאפ לא כלכך ברורה בהתחשב בזה שאני שונאת להצטלם.

הודעה 1 חדשה.

דין: אני יכול להתקשר?
אני: אני בדרך לבית ספר.
דין: אני אעביר לך את הזמן, אני בהפסקה עכשיו, לא יהיו לי עוד היום.
אני: בסדר.

הוא התקשר ותוך כדי שהטלפון רוטט כך גם הלב שלי, ״הלו?״ הוא אמר לאחר שעניתי, אומייגאד הקול שלו פאקינג מושלם, ״היי״ מילמלתי, ״מה איתך ליר?״ הוא שאל, ליר זה הכינוי שלי, ככה אבא שלי קורא לי, ״בסדר, מה איתך?״ שאלתי, ״את יודעת צבא, את רוצה לדבר על הקטע הזה עם המראה החיצוני?״ הוא שאל, ״אממ, אולי נשמור את זה ליותר מאוחר?״ שאלתי, ״אז אני מבין שיהיה יותר מאוחר, מאיפה לך? אם לא בא לי?״ הוא שאל בהתגרות, ״שתוק״ מילמלתי, ״בכל מקרה התמונה שיש לך בפרופיל לא הכי מובנת״ הוא אמר, ״אני יודעת״ אמרתי וחייכתי, ״שדה קטנה״ הוא אמר, ״שלך גם לא מובנת!״ אמרתי חזרה, ״אחרי שראיתי ששלך לא מובנת, החלפתי את שלי״ הוא אמר, ״בוגר, מתי חוזר מהצבא?״ שאלתי, ״יש לך משהו להציע?״ הוא שאל, ״אוי תשתוק, סך הכל מתעניינת״ אמרתי, ״אני צוחק, ביום שישי אני יוצא״ הוא אמר, ״מאיפה אתה?״ שאלתי, ״וואלה שכחתי שלא דיברנו על זה בכלל, אני מרמת גן״ הוא אמר, ״מה? גם אני!״ אמרתי בהלם, ״חייב לקבוע״ הוא אמר, ״טוב הגעתי לבית ספר אני אדבר איתך״ אמרתי וניתקתי במהירות, עוד לא הגעתי לבית ספר בכלל.