התכלית שלי 3-סיפורם של המקוריים

פרק 4- דלת הנקסוס וורטי

           

נ.מ דליה

"דס מאתוס לוריוס אמיל נקסוס וורטי לוקסיוס" אני חוזרת אחרי הלחש שלוש פעמים, זהו עכשיו זה הושלם.

עד כה פרצתי את רוב הדלתות בעולם שמעבר אבל ידעתי עד שלא אפתח גם את דלתות האלמנטים לא אוכל לפתוח את דלת הנקסוס וורטי, אבל עכשיו גם את זה הצלחתי לעשות סוף כל סוף...

נ.מ דיווינה

עיניי זהרו שוב, הבנתי שזה לא משהו טוב, התמונות היו חדות אבל מהירות כמו מעין מבט של חטף עין, חיפשתי את קול בכל חדר באחוזה והבנתי שכנראה הוא יצא,

"הכל בסדר דיווינה?" קלאוס שאל אותי מבחין שמשהו לא כשורה, "דליה פרצה גם את דלת הנקסוס וורטי" השבתי לעברו...

נ.מ קלאוס

"תשיגי לי את אלייג'ה עכשיו" אמרתי לדיווינה מודאג אך מנסה להסתיר זאת כמה שאפשר, אם דלת הנקסוס וורטי נפרצה זה הסימן שלנו להתחיל לפעול לפני שדליה תתחיל,

"מה קרה קלאוס?" אלייג'ה נכנס לחדר העבודה שלי ושאל, "דלת הנקסוס וורטי גם נפרצה, לפי דבריה של דיווינה" השבתי בקרירות,

"דיווינה את בטוחה שזאת הדלת של הנקסוס וורטי?" אלייג'ה שאל אותה,

"כן אני בטוחה" דיווינה ענתה, "זה לא טוב" אלייג'ה מילמל, "למה מה זה אומר?" דיווינה שאלה,

"זה אומר שעכשיו אויבים שרכשתי בעברי לפני עשורים כמובן, הולכים לחזור בעזרתה של דליה לחיים,

לא משנה עד כמה הם מתים ולא משנה עד כמה עמוק קברנו אותם, הם יחזרו, הם יגיעו מכל קצוות תבל רק בשביל לנקום בדבר הכי יקר שנותר לי, הופ ובכולנו" עניתי באופן קר ומודאג,

"כל עוד דליה בחיים, ולא נמצא אותה, לא נוכל לסגור את הדלתות" אלייג'ה הוסיף לדבריי וענה לדיווינה,

"דיווינה תדברי עם נטליה שתשמור על היהלום במקום יותר בטוח, כי עכשיו היהלום יותר בסכנה מתמיד וכך גם נטליה" סיכמתי בדבריי לעת עתה...

נ.מ נטליה

אני ורבקה יצאנו לעיריית ניו אורלינס סביר להניח שניהיה פה לא מעט זמן, אבל זה לא אומר שאליס וכריס (קיצור לכריסטופר) לא ילמדו כמו שצריך.

אחרי שסיימנו את הסידורים בעירייה, ודאגנו שלאליס ולכריס יהיה איפה ללמוד, אני ורבקה הלכנו לג'אם להתאמן אחרי הרבה זמן שלא התאמנו...

הגענו לג'אם, התחלנו להתאמן קצת בשק האיגרוף, רבקה תפסה את שק האגרוף ואני התחלתי לחבוט בו, "אני מבינה שאת כועסת" רבקה זרקה לעברי,

"כועסת זאת מילה קטנה לעומת מה שאני באמת עוברת ומרגישה" התנשמתי ועניתי,

"כל עוד כולם כאן אנחנו לא ניתן שייגעו בהופ, אליס וכריס בייחוד ניקלאוס הוא ממש אוהב את הופ ואת האחיינים שלו.

ותאמיני לי מאז שהיילי נהרגה קלאוס שומר על הדברים שהוא אוהב ויקרים לו בצורה מאוד קיצונית, וככה גם כולנו" רבקה השיבה,

"את צודקת בקי, כולנו עברנו תקופה קשה אחרי שהיילי מתה בייחוד הופ, כולנו מתגעגעים אליה כולנו אהבנו אותה היא הייתה אישה מאוד מיוחדת חזקה ומעוררת השראה בכולנו כל כך עצוב לי שהיילי מתה ואליס הייתה תינוקת שזה קרה, כך שאליס לא זכתה להכיר אותה ממש ,

כי את זוכרת בדיוק שאחרי שנה שאליס נולדה עזבנו אני ופין את ניו אורלינס ולא תמיד היינו מבקרים בניו אורלינס,

ככה שהיילי לא ראתה כמעט את אליס, לפעמים אליס מבקשת שאני ייכנס לראשה בכדי שאני יוכל להחזיר לה את הזיכרונות שלה עם היילי שהיא הייתה תינוקת בגלל שהיא לא זוכרת" עניתי מלאה בצער ועצב,

"מתי הייתה הפעם האחרונה שהיא ביקשה שתעשי את זה?" רבקה שאלה,

"בערב שהגענו לניו אורלינס בפעם הראשונה, החזרתי לה את הזיכרון בערב חג המולד, זוכרת? שהיילי והופ שיחקו עם אליס זה היה אחד הזיכרונות הכי מאושרים שכולנו חווינו" השבתי לשאלה של רבקה, רבקה חייכה חצי חיוך ומעט דמעות עלו בעיניה,

"אני בטוחה שהיילי שומרת עלינו" היא אמרה חנוקה בבכי, משכתי אותה לחיבוק, "אני יותר מבטוחה שהיא בגן עדן לצד המלאכים שאוהבים אותה ועוזרים לה לשמור על כולנו" לחשתי ודמעות מילאו את עיניי.

-סוף פרק 4-