נ.מ אליס
הריתוק שלי ושל כריס נגמר, חזרנו הביתה יחד, עליתי לחדרי והתארגנתי על בגדי ספורט, "לאן זה?" רבקה שאלה, "לג'אם" השבתי, "לא נרשמת בסוף לאימון הראשון באיגרוף?" היא המשיכה לשאול, "לא במחשבה שנייה אני מעדיפה את הג'אם יותר שקט שמה" עניתי...
נ.מ רבקה
"שמעתי את התקרית של היום, מוכרחה לומר לך את וכריס שיחקתם אותה יפה לבנים המניאקים האלה" התחלתי לומר לאליס,
"זה מעצבן אותי את יודעת, הוא רוצה להתקבל לנבחרת הכדורסל של בית הספר ולרוע המזל קווין הוא הקפטן של הנבחרת כך שהכל בידיים שלו והם לא רוצים להכניס אותו לנבחרת בגלל שהוא גיי,
אני לא מבינה את הטיפשות שבדבר כריס גיי מתוך בחירה וזו זכותו המלאה, אז מה אם הוא גיי זה אומר שהוא לא בן אדם? רבקה אני זוכרת שאמרת לי שלפעמים החברה בין בני האדם היא טובה, אבל בכנות להגיד לך מאז שהגעתי לפה לתיכון המקומי של ניו אורלינס יחד עם כריס, פשוט חידדתי בראשי כל פעם מחדש שהחברה בין בני האדם יכולה ליהיות גם לא מועילה בכלל, להפך היא יכולה להזיק ולפגוע,
את יודעת שרשמו על הלוקר שלו אפילו שכדורסל זה לא לקוקסינלים" היא סיפרה לי,
"את יודעת מה הולכים לפרוק עצבים" סיכמתי, "מה?" היא שאלה מבולבלת, "אני באה איתך לג'אם ואנחנו נוציא עצבים" עניתי...
...
נ.מ קול
"דיווי ראית את הפלאפון שלי במקרה?" שאלתי מחפש בחדרנו, "על השידה" היא השיבה, לקחתי את הפלאפון אבל אז הבחנתי בקופסא יפה חומה ובעלת עיטורים בסגנון עתיק הקופסא הייתה מוכרת לי, בכדי לוודאות הוצאתי את הקופסא ופתחתי אותה,
הקופסא הכילה תמונות ומזכרות מדורות קודמים של שושלת קלייר, בדיוק כמו שחשבתי אני ראיתי את הקופסא הזאתי באמצע תקופת ימי הביניים אצל המכשף ג'ונתן קלייר...
נ.מ דיווינה
"דיווי מתי חשבת לספר לי על זה?" קול שאל, "זה כלום באמת וזה כרגע לא מעניין אותי" עניתי, "האמת היא שאני יודע של מי הקופסא הזאת" הוא זרק לעברי,
"של מי?" שאלתי, "קודם אני.מאיפה הקופסא הזאת הגיעה אלייך?" הוא שאל, "קיבלתי אותה ממישהו אלמוני ככל הנראה מאבי האבוד-" הוצאתי את הפתק מהבטנה הכפולה בקופסא עצמה והראיתי לו את הפתק, "אימי אמרה לי תמיד שאבי נטש אותי לצידה ביום שנולדתי. עכשיו תורך לענות לי" המשכתי לומר...
נ.מ קול
"הקופסא הזאת הייתה שייכת למכשף שהתחיל את שושלת המכשפים והשוליות במשפחת קלייר, קראו לו ג'ונתן קלייר הוא היה בסך הכל אדם טוב.
הוא מת בבלאגה על ידי קתולים שהאמינו באותה התקופה במכשפות ובקסם אפל ושחור, אז הם תלו ושרפו אותו במרכז העיר, הייתי חברו הקרוב ביותר, לפני מותו הוא נתן לי את הקופסא הזאת שאשמור אותה,
ב-1914 כשהכרתי את מרי-אליס, נתתי לה את הקופסא שתשמור עליה"
סיפרתי לדיווינה, "עד כה לנוכח כל המצב עם דליה לא שמתי את זה בסדר העדיפויות שלי,
זה לא שעכשיו אני ואבא שלי ניהיה משפחה שוב אחרי כל השנים האלה שהוא נעלם ופתאום באמצע החיים הוא שולח לי את הקופסא הזאת ביחד עם פתק" היא אמרה,
"זה בסדר, אם תרצי לדעת עוד אני כאן" נישקתי את שפתיה וחיבקתי אותה...
ערב~
נ.מ אליס
אני ובקי חזרנו בזמן ארוחת הערב, "היי" אני ורבקה אמרנו לכולם, "אליס שמעתי מה קרה שוב היום" אימי הזכירה לי, "תקשיבי זה-" באתי לומר, "שיחקת אותה ילדה" היא קטעה את דבריי ואמרה, חייכתי חצי חיוך והתיישבתי ליד אימי בשולחן האוכל.
התחלתי לפתע לחוש בכאבי ראש חזקים וחדים, "הגיע הזמן אם את רוצה לשמור באמת על משפחתך תחזירי אותי לחיים" הוא לחש עליתי במהרה לחדרי וסגרתי מאחוריי את הדלת.
השתמשתי ביהלום שבשרשרת שלי, כדי לנסות ליצור איתו קשר ולראות את דמותו,
תוך מספר רגעים בעזרת השרשרת ראיתי את דמותו,
"מי אתה?" שאלתי,
"בקרוב תדעי אך הגיע הזמן שניפגש ונדון על הדרך שבה אחזור לחיים, כרגע תיהני עם המשפחה שלך אני כבר אחזור ואומר לך מתי נדבר שוב ואיך" הוא השיב לעברי במעט קרירות.
ירדתי בחזרה לארוחת הערב, "את בסדר אלי?" אימי שאלה, "כן סתם כאב ראש חד זה יעבור" עניתי, "אנחנו צריכים לדבר אחר כך דחוף כריס" לחשתי באוזנו של כריס,
"הכל בסדר?" הוא שאל.
"תלוי איך אתה מגדיר בסדר" סיכמתי והמשכתי לאכול...
נ.מ כריס
הארוחה הסתיימה כולנו עלינו לחדרים שלנו או שהלכנו לעיסוקים שלנו, נכנסתי לחדרה של אליס והתקדמנו לכיוון המרפסת שבחדרה, "אז מה קרה?" שאלתי,
"יש איזה דמות שרודפת אותי כל הזמן, ראיתי אותה יותר נכון אותו זה בן, הוא נראה בערך בגילנו אפילו קצת יותר,
הוא אמר שאם אני רוצה לעזור למשפחתי אז אני צריכה להחזיר אותו לחיים" היא סיפרה לי,
"מה תעשי?" המשכתי לשאול,
"כריס אחרי מה שעברנו הגעתי לשתי מסקנות.
הראשונה, שלא צריך לזלזל בכוחה של דליה,המסקנה השנייה שהגעתי אליה הם שאם אני רוצה לשרוד את המלחמה והכאוס שנוצר, כנראה שעליי להסתכן" השבתי לו בהחלטיות.
-סוף פרק 14-
YOU ARE READING
התכלית שלי 3-סיפורם של המקוריים
Fanfikceמקום 1#- ערפדים- 28.8.2019 מאחורי כל משפחה יש סיפור,עולם ומלואו, חלקים שלמים, חלקים שבורים, קשר דם שלעולם לא יישבר, אבל הדבר שמייחד את המשפחה הזאת- משפחת מייקלסון, הם המקוריים, הם תמיד היו המקוריים, ותמיד יישארו המקוריים בדיוק כמו בנדר שלהם- ׳תמיד ו...
