פרק 24- התכלית לקיום

98 5 12
                                    

נ.מ אליס

הוא התקרב לעברי, "תרצי לרקוד איתי?" הוא הושיט את ידו ושאל, "אתה בטוח הנרי? (קיצור להנריק)" שאלתי,

"כרגע לא אכפת לי ממה שיגידו כולם, אני בסך הכל רוצה לבלות את החצות האלה לצד המלאך שמול עיניי אני מנסה להילחם בקולות שבתוך ליבי אבל אני לא יכול, אז, אליס תרצי לרקוד איתי?" הוא ענה בכנות ליבו ולבסוף שאל,

"אני אשמח" חייכתי והשבתי, התחלנו לרקוד את ריקוד הסלואו, לא יכולנו להתאפק מבטינו פשוט הצטלבו, הרגשנו שאנחנו באותם הרגעים רואים את נשמתנו אחד של השני, עיניו היו מהפנטות,

"אני מצטער אליס אני לא יכול לשלוט בזה" הוא לחש ובין רגע שפתיו נגעו תחת שפתיי שלי, "זה בסדר אני אוהבת אותך הנריק מייקלסון ולא אכפת לי כבר זה אני ואתה מול כולם" אמרתי...

נ.מ פין

"מה שקורה במשפחה נשאר במשפחה" קלאוס זרק לעברי בהתגרות,

"לא עם הבת שלי" החזרתי לעברו בזעם, "היי פין, תסתכל לי בעיניים-" נטליה הפנתה את מבטי לכיוונה, "זה בסדר, אל תדאג" היא המשיכה לומר וליטפה את פניי בידיעה שמגע ידיה החמות גורמות לי להרגיש כל פעם יותר שלם ממה שאני,

"אני לא סומך עליו, ואני רוצה לשמור עליה" השבתי,

"תסתכל עליי, גם אנחנו היינו באותו המקום הזה, וההורים שלי תמכו בי, לא נתנו לאהבה שלנו להיפסק, תן לאליס זאת הפעם הראשונה שהיא מעיזה להתאהב מגיע לה גם קצת טוב אל תהרוס לה את זה" היא אמרה לי בניסיון להכניס היגיון לראשי,

הסתכלתי לכיוונם, הסתכלתי במבטיהם, הם נראו כמו שני מלאכים מאוהבים שבלתי ניתנים להפרדה בדיוק אותו המקום שבו אני ונטליה היינו,

"תרצי לרקוד איתי?" שאלתי אחרי מספר רגעים, "אני אשמח" היא ענתה,

"העונג יהיה כולו שלי" לקחתי את ידה ומשכתי אותה לריקוד הסלואו וסיכמתי בדבריי...

בוקר~

נ.מ כריס

ספרנו את כספי הרווחים מהנשף ויצא יותר ממה שציפינו, "אוקיי אני מסכם את זה כעשינו את זה בשנה האחרונה שלנו בתיכון בגדול" קווין אמר וצעק צעקת ניצחון, "אין ספק, וגברת אליס יש כמה דברים שאת צריכה לספר לי" זרקתי לעברה של אליס,

"טוב אז מחר ניתן את הכסף להנהלה וזה יעבור ישירות לקרן ההתרמות" סיימון השיב בהחלטיות,

"ושוב תודה על המסיבה בזכותכם יכולנו לקיים את הנשף באופן מכובד כמו שצריך לשנה האחרונה שלנו בתיכון" קווין מילמל, "על לא דבר, חייבים להיפגש לגלידה בערב" סיכמתי לבסוף, "אני הולכת לישון ואז דברו איתי" אליס גילגלה את עיניה בעייפות מכל הלילה הזה (כמו כולנו בערך) ונפרדה מקווין וסיימון ועלתה לחדרה לישון.

התכלית שלי 3-סיפורם של המקורייםWhere stories live. Discover now