נ.מ הופ
המעגל המיסטי הזה היה כל כך עצום וקשה לתיאור מה שבטוח הרבה קסם קוסמי ומיסטי היה מעורב.
המעגל המיסטי שנוצר על ידי אבות האלמנטים נעצר לפתע הקסם לאט לאט החל להתפוגג ולבנות צורה של דמות, הדמות החלה לאט לאט להפסיק לזהור ולחזור ליהיות בן אדם אנושי,
"הופי" קול שלא שמעתי מזה עשור, קול חם ורך שהתגעגעתי לשמוע, דמעות מתחילות לזלוג מעיניי הם ללא מעצור או שליטה, "אמא, זה לא יכול ליהיות" אני אומרת עד לידי כך שזה נשמע מעין מילמול מבולבל,
"אני כאן, חזרתי, אני כאן תמיד ולנצח" היא השיבה ומשכה אותי לחיבוק חם שהיה חסר לי במשך שנים, הדמעות זולגות ללא הרף, "אבל איך?" שאלתי שוב...
נ.מ היילי
בעזרת אבות האלמנטים המקוריים, נדרש כוח מיסטי מאוד חזק ומאוד מאוד עוצמתי בכדי להחזיר אותי, זה הגמול של כל אבות האלמנטים המקוריים לנטליה ולאליס" לחשתי וליטפתי כל חלק בפנייה של הופ ואת שיערה,
קלאוס ואלייג'ה החלו לדמוע לבכות בלי שליטה וכך השאר, "זה אומר שאת אנושית?" הופ המשיכה לשאול, "לא, אבות האלמנטים דאגו שאחזור באותה הצורה שבה מתתי" עניתי, "בת כלאים" היא הוסיפה, "בדיוק" אמרתי לבסוף.
התקדמתי לעברן של נטליה ונערה בגיל העשרה לא היה קשה שלא להבחין שזאת אליס, "היי אליס" זרקתי לעברה ובכיתי,
"היילי, אין לך מושג כמה-" אליס החלה לומר קולה היה חנוק בבכי שסגרו על רגשותיה, "אני כאן אליס, הכל בסדר" משכתי אותה לחיבוק וגם את נטליה,
"בסוף הטובים תמיד מנצחים, בסוף כוח הרצון וכוח האהבה הובילו אותכן, את כולנו לרגע הזה" לחשתי לנטליה ואליס,
"פריי, בקי אין לי מה להגיד לכן חוץ מתודה, תודה על כל הפעמים שהייתם לצד הופ כאשר הרגישה לבד, על נאמנות בלתי פוסקת" ליטפתי את פניהם וחיבקתי גם אותן,
דיווינה וקול לא רצו לומר הרבה, הדמעות גברו מעל דבריהם הרגשות צפו ודיברו בעד עצמם ומשכתי גם אותם לחיבוק.
התקרבתי לעברו, לאותו אחד שהייתי מאוהבת בו, עד הרגע האחרון, עד שעיניי נעצמו, רציתי להבין את הסיבה שהוא לא עזר לנו להילחם ולא נלחם עבורי בכדי שלא אמות,
הוא לא הפסיק לבכות, "אני מצטער" היא אמר שוב ושוב,
"רק תאמר לי אלייג'ה, איך היית מסוגל לעשות את לי לקלאוס, אתה יודע מה עזוב את קלאוס ואותי רגע בפינה הופ, האחיינית שלך, למה?"
שאלתי בקול שבור,
"היילי לא זכרתי כלום הייתי מחוק, כל דבר שידעתי כל דבר שאהבתי כל רגע טוב ורע נמחק ממני, שלושה ימים לאחר מותך הופ עשתה כישוף דלתות קלאוס עזר לי לפתוח את הדלת האדומה,
וכשנזכרתי זה כבר היה מאוחר מדי, כי כבר איבדתי אותך לא עובר יום מאז מותך שאני לא שונא את עצמי בגלל זה לא עובר יום שבו אני לא מאשים את עצמי במותך, אני שונא את עצמי יותר עם כל יום שעובר" הוא החזיר לעברי בקול שבור חנוק ומלא בכי,
"אני סולחת לך אלייג'ה אבל אני לא יודעת אם מה שהיה בינינו זה יחזור אי פעם כמו שזה היה פעם, אני צריכה שוב להסתגל לעוד עולם שלא הייתי בו במשך המון זמן להשלים את הזמן שאבד, אתה צודק אילו היית זוכר
אולי כל זה לא היה קורה, אבל אין לך זכות להאשים את עצמך או לשנוא את עצמך בסופו של דבר היית מעין אדם אבוד עם זיכרונות בתוך הדלת האדומה שלך" סיכמתי לבסוף, וחיבקתי אותו...
נ.מ קלאוס
"זאבה קטנה" זרקתי לעברה של היילי היא התקדמה לעברי,
"הנה אני כאן בדיוק כמו שביקשת, אבל לא נראה לי שהיית צריך את העצות שלי כדי ליהיות אבא טוב יותר, אתה אבא נהדר קלאוס, מעולם לא חדלת מלדעת אהבה כלפי ביתנו" היא ענתה,
"את שמעת אותי" השבתי,
"תמיד שמעתי אותך ואת כולם, תמיד הייתי מבעד הפינה כרוח הקשבתי לכל תקוותיך לכל מילותיך ראיתי את כל דמעותיך את האושר שלך, את החיבוקים שלך ושל הופ,
תמיד טפחתי את ידי על גבך וחייכתי, בידיעה שאתה אבא אכפתי, נדיב ואוהב כלפי הופ, הפכת לאדם טוב יותר קלאוס מיילקסון" היא סיכמה לבסוף,
"טוב שחזרת, זאבה קטנה שלי" משכתי אותה לחיבוק ולחשתי.
-סוף פרק 44-
YOU ARE READING
התכלית שלי 3-סיפורם של המקוריים
Fanficמקום 1#- ערפדים- 28.8.2019 מאחורי כל משפחה יש סיפור,עולם ומלואו, חלקים שלמים, חלקים שבורים, קשר דם שלעולם לא יישבר, אבל הדבר שמייחד את המשפחה הזאת- משפחת מייקלסון, הם המקוריים, הם תמיד היו המקוריים, ותמיד יישארו המקוריים בדיוק כמו בנדר שלהם- ׳תמיד ו...
