התכלית שלי 3-סיפורם של המקוריים

פרק 12- ירח דמדומים- חלק ב'

נ.מ הופ

דליה מכינה את הדברים הדרושים לכישוף, ג'נביב שמה את היהלום במרכז,

נטליה שהייתה מעולפת, דיווינה ואליס היו במרכז גם קרוב ליהלום, כריס ואני עמדנו בשולי המעגל,

לא יכולתי לעשות הרבה וכך גם כריס השרשראות היו ממוגנים בלחש מיוחד שרק דליה יכלה לשחרר הלחש סביב השרשראות קטלו את כוחי והחלישו אותי ואת כריס וכך היו באותו המצב גם אליס ודיווינה,

הירח כבר באמצע השמיים, דליה לקחה בין כפות ידיה את יהלום האלמנטים, מוניק הצמידה לצווארי פגיון מכושף,

אני מבינה שככל הנראה זה הסוף, אבל התקווה בליבי לוחשת לי שאבי נלחם בכל כוחו בכדי לנסות להציל אותנו יחד עם כולם, אני מרימה את פניי לשמיים לכיוון הכוכבים, מאמינה שאימי שומעת אותי איפשהו,

"הגיע הזמן שניפגש אמא" לחשתי, "עדיין לא הופי" פרייה אמרה בהחלטיות...

נ.מ פרייה

אני ופין מתקדמים לכיוון המקום שבו מתקיים הטקס, פין מבחין שהטקס ממוגן היטב במירב הלחשים, אך זה לא מונע מאיתנו, אנחנו פורצים את מעגל הטקס,

אנחנו יוצרים קשר קוסמי מיסטי,אני תופסת בידה בכוח של מוניק ופין מחזיק בכוח את זרועה של ג'נביב אנחנו אומרים לחש ונעזרים באבות הקדמונים הקשר הזה שובר מנשמתם את כוחם כמכשפות, אנו מודעים לכך שהלחש מורכב,

באסטיאנה מנסה להפיל אותי ואת פין אך אימי מקדימה אותה והורגת אותה בעצמה...

נ.מ מרסל

"מרסל עכשיו" פרייה נותנת לי את הסימן, אני ורבקה מתקדמים במהירות לעברן של ג'נביב ומוניק דברו בידיעה שכעת הם חלשים בדיוק כמו בני אדם ותולשים את ליבם, אסתר מצליחה לבסוף לשחרר את השרשראות שהיו אזוקות בידיהם של השאר...

נ.מ אליס

אני ודיווינה נאבקות בדליה, דליה מצליחה להפיל אותנו מעט, "מכשפות קטנות ומטומטמות אתן באמת חושבים שתצליחו להפיל אותי" היא אומרת ונמלטת ומבינה שכעת ההפסד לא רחוק מגורלה,

"סייג'?" אני שומעת את אבי, "היי פין התגעגעת אליי?" היא שואלת בעוקצנות, אני מתחילה להילחם מול סייג',

אני מעיפה לעברה בעיטה לפנים ומעיפה אותה לצד השני, היא מצליחה לקום על רגליה ולהטיח אותי על הקיר,

אני נאבקת מולה, עד שלבסוף אני מצליחה בתנועה חדה, מהירה ומדויקת לתלוש את ליבה...

נ.מ פין

"דיווינה מה קרה לנטליה?" שאלתי בניסיון להבין מה קרה לה, "היא נחלשה" אליס ענתה לי, דליה ברחה ושאר המכשפות כבר לא היו מכשפות ולא נשארו בחיים, סחבתי על זרועותיי את נטלי.

הבנתי שכרגע המלחמה הזאת הסתיימה לעת עתה,

דליה תחזור אבל עד אז יהיה לנו מספיק זמן לתכנן ולמצוא את הפיתרון לסגירת הדלתות בעולם שמעבר,

קול סחב על זרועותיו את דיווינה מכיוון שהיא הייתה מאוד חלשה ואליס לקחה לידיה את היהלום...

בוקר~

נ.מ קול

ליטפתי את שיערה ופנייה,

"מלאך שלי מי היה מאמין שזה יהיה ההפך את נלחמת למען המשפחה ואני רק עוזר,

תמיד זה היה אני שנלחם למעננו ואת עוזרת לי ותמיד נותנת לי להרגיש שלם, אבל עכשיו זה ההפך אבל דבר אחד לא השתנה, את התכלית שלי תמיד ולנצח" לחשתי, היא פקחה את עיניה, "גם אתה" היא ענתה, היא הרימה את ראשה מן הכר ונישקה אותי...

נ.מ פין

"בבקשה תתעוררי, אני צריך אותך איתי, נטליה מיקלסון אם את שומעת אותי, אני צריך אותך, את התכלית שלי, אבל לא רק אני צריך אותך גם אליס והשאר צריכים אותך,

אם הייתי מאבד אותך או את אליס כנראה שהייתי אחוז בטירוף והייתי מעדיף למות ולא לחזור, את היחידה שהצליחה להסתכל בעיניי ולראות את נשמתי כמו סיפור שמתחיל ולא נגמר,

את ואליס כל עולמי בבקשה תתעוררי, אני מבטיח לך שאני ימשיך להילחם" אני מלטף את פנייה ולוחש באוזנה.

"היא תיהיה בסדר" דיווינה אמרה היא וקול נכנסו לחדרנו בכדי לבדוק מה מצבה של נטליה, "אני מקווה בלעדיה אני כלום" החזקתי את ידה הימנית של נטליה נישקתי אותה ועצמתי את עיניי שדמעו ללא שליטתי כלל,

"תקשיב לי טוב פין, היא הבת שלי והיא חזקה, ומה שזה לא יהיה ואיפה שהיא לא היא תתעורר מזה ותתגבר על זה, אני נשבע" קול משך אותי לחיבוק ואמר ודיווינה טפחה על כתפי קלות...

נ.מ אליס

"היי אפשר להיכנס?" שאלתי את כריס, "כן כנסי" הוא ענה בחצי חיוך, "טוב נראה לי שאני אצא, תסתדרו?" מרסל אמר ושאל, "כן זה בסדר" עניתי בחצי חיוך,

"איך אתה?" שאלתי את כריס, "יותר טוב מהמצב שהיינו בו. ואת?" הוא השיב ושאל, "אני גם בסדר" הגבתי לפתע תמונות חדות הלכו ושבו שמעתי את קולו שוב את לחישותיו, "הגיע הזמן" הוא לחש בקול מחוספס ומעט עמוק.

"את בסדר?" כריס שאל, "כן סתם כאב ראש אני אקח משככי כאבים. אגב אתה מוכן למחר?" המשכתי לומר ולשאול,

"מוכן למה?" הוא המשיך לשאול, "את יודע שאני מדברת על קווין וחבורה הכוסיות שאיתו" עניתי,

"יש לי מספיק צרות מכדי לייחס להם חשיבות, לא נראה לי שהוא יעזו להתעסק איתנו אחרי המכות שהחטפת לו ואיך שירדת עליו" הוא צחק לנוכח אמירתי והשיב באופטימיות,

"שינסה אני יקטול אותו במצב כזה שההורים שלו לא יזהו אותו" איימתי,

"גברת אליס מייקלסון נראה לי שהגבת מספיק" הוא ענה,

"אתה חשוב לי כריס אתה כמו אח שלי הקטן, אתה החבר הכי טוב שלי" משכתי את כריס לחיבוק ואמרתי,

"גם את" הוא ענה.

-סוף פרק 12-