התכלית שלי 3-סיפורם של המקוריים

פרק 20- לחשי הלב

___

נ.מ דיווינה

ארוחת הערב הייתה שקטה להפליא, רק מבטים לא ברורים עברו אחד כלפי השני, "דוד קלאוס תוכל לעשות טובה עבורנו?" אליס שאלה לפתע את קלאוס, "דברי" הוא השיב בקצרה ושתה לגימה קטנה מכוס היין שלו,

"בתיכון שבו אנחנו לומדים מסתבר שיש מנהג כל שנה, לעשות נשף התרמות שהנושא שלה שזה אהבה ונדיבות הרווחים של הנשף עוברים לתרומה מסוימת, הכל כבר מוכן ומאורגן חסר לנו רק מקום לעשות בו את האירוע,

חשבנו שאולי תוכל להסכים לנו לערוך את הנשף כאן,באחוזה" אליס שיחקה מעט באוכל שעל הצלחת שלה ושאלה בספק לגבי העניין אם ניק יסכים בכלל,

"רעיון יפה. אני חושב שנשף כרגע יכול בהחלט להתאים בייחוד שאנחנו גם נחגוג את חזרתו של הנריק" הוא סיכם, "אז זה אומר שכן?" היא שאלה,

"בהחלט אם זה מה שיישמח את האחיינים האהובים שלי אז למה לא" הוא ענה,

"יש. תודה" היא נישקה את הלחי שלו וענתה בהתלהבות, כריס והיא עלו במהרה לחדרה,

"אתה בטוח שזה הזמן המתאים בייחוד שדליה אי שמה" אמרתי, "אבל כרגע היא לא כאן. וחוץ מזה אני לא אתן לה להרוס לנו שום דבר ממה שבנינו" הוא ענה והבנתי את כוונתו,

"אל תדאגי דיווי זה לא יסטה אותנו מהתוכנית שאנחנו עובדים עליה" מרסל סיכם, "בסדר" עניתי לבסוף...

~תפעילו את השיר המצורף לפרק למעלה~

לילה~

נ.מ הנריק

"ההורים שלך יודעים לאן את הולכת בלילה?" סגרתי את ספר הקריאה שלי והתקדמתי לעבר אליס, "ולמה זה אמור לעניין אותך?" היא ענתה בשאלה,

"אני מבין שהם לא יודעים" והמשכתי להתקדם לעברה, "זה לא אמור לעניין אותך. ואני הולכת לג'אם" היא השיבה,

"מה זה ג'אם?" שאלתי, "הג'אם היה בעבר כנסייה של העיר, מרסל מנע את צו ההריסה של עיריית ניו אורלינס, ופתח במקום זה מכון כושר" היא סיפרה בקצרה,

"אם ככה זה לא יהיה בטוח שילדה בגילך תצא לבד בלילה" לחשתי באוזנה,

"אתה לא בא איתי" היא שילבה את ידיה על החזה והחליטה,

"יש לך שתי אפשרויות, או שתחכי לי שתי דקות שאני אתארגן ונילך ביחד לג'אם או שנספר לאמא ואבא שאת יוצאת בלילה ועד כמה שזה מסוכן" עניתי ושילבתי את ידיי גם,

"אמרו לך פעם שאתה מעצבן?" היא גילגלה את עיניה ושאלה, "חכי כאן שתי דקות" סיכמתי את השיחה ועליתי לחדרי להתארגן...

נ.מ אליס

לבסוף יצאנו יחד בשקט מהאחוזה לכיוון הג'אם, "לפרוטוקול אני לא ילדה אני נערה מתבגרת בחודש האחרון שלה לפני גיל חוקיות" הלכנו ברגל במרחק של עוד דקה הליכה ואמרתי,