התכלית שלי 3-סיפורם של המקוריים

פרק 34-מאז הפעם האחרונה

נ.מ רבקה

"נטליה" רצתי לעברה וקראתי, כרעתי על רגליי לפניה, וכך גם פין, דיווינה וקול,

"צריך לקחת אותה לחדר" פין אמר בהחלטיות כעבור מספר דקות שבדק את מצבה ואת מצב התינוק שברחמה,

"והדלתות?" קלאוס שאל, "הדלתות נסגרו" הנרי סיכם, "מה קרה לה?" שאלתי,

"היא נחשפה ליותר מדי כוח מיסטי, התינוק והיא בסדר, היא צריכה לנוח עד שתקום" פין סיכם את דאגת כולנו...

נ.מ סייג'

"אהההה" דליה צרחה אחוזה בזעם, "מה קרה?" שאלתי, "הדלתות נסגרו, כל מה שנשאר לנו כרגע זה הליקוי ירח, אנחנו ניהיה חייבים להשמיד אותם את כולם" היא העיפה לכל עבר את מרכיבי הכישוף וענתה...

צהריים~

נ.מ אליס

חזרתי יחד עם כריס מבית הספר, "הכל בסדר?" שאלתי את סבתי דיווינה ואת קול, "הכל בסדר, סגרנו את הדלתות, אבל אמא-" דיווינה החלה לומר,

"אבל אמא עכשיו בסדר, רק הייתי צריכה לנוח מעט" אימי התפרצה והמשיכה לומר, התקדמתי לעברה וחיבקתי אותה חזקה,

"יש מישהו שמחכה הערב שתצאו אל תאכזבי" היא לחשה באוזני וחייכתי, "את צודקת" החזרתי לעברה ונישקתי את הלחי שלה, עליתי לחדרי בתקווה למצוא משהו נורמלי לערב...

נ.מ דיווינה

"אני לא רוצה להדאיג אותה" נטליה אמרה לי ולקול, "בסדר" עניתי,

"פרייה נתנה לך לשתות מצמחי המרפא?" קול שאל את נטליה, "כן, אני יותר טוב" היא ענתה,

"היה לך מזל היום, למעשה לא רק לך גם לתינוק, נטליה תצטרכי להסתכן פחות או שזה ייגמר לא טוב, אני חייבת לומר את זה,

ואני לא חושבת שאת ילדה קטנה או משהו את כבר ממזמן לא ילדה קטנה, את עכשיו בהיריון ואת תיהיי חייבת לשמור על עצמך ועל התינוק שברחמך"

הסברתי לה, "זה אף פעם לא תיהיה מלחמה אמיתית אם היא כרוכה מסביבה ובתוכה סיכונים, אני מצטערת שאני מסתכנת אבל זה חלק ממני,

לשמור על כולכם, אני מייקלסון, וזה החלק שמגיע עם היותנו ערפדים או מכשפים או אפילו ליהיות מייקלסון, אנחנו שורדים, אני שורדת אני נלחמת למען אלה שיקרים לי" היא השיבה לעברנו,

"זה נכון יקירתי, אבל במלחמה שיש גם תינוק, את צריכה לדעת גם לוותר מתי שצריך, את צריכה לתת שיסתכנו בשבילך, זה החלק שלנו להילחם, אנחנו נלחמים מהיום שהופ נולדה אנחנו נלחמים למען משפחתנו,

את צריכה להתחיל להירגע נטליה ופחות להסתכן" קול החל לומר,

"כבר נמאס לי, לפעמים אני פשוט רוצה שהכל יפסיק, אבל אני פאקינג במציאות של הכאוס והמלחמה ומבינה שאין לזה מעצור או הפסקה

זה או שאתה נלחם או שאתה מת" דמעות החלו לזלוג מעיניה והיא זרקה לעברנו,

"ובגלל זה אנחנו כאן נסיכה שלי בגלל זה אנחנו פה נלחמים ולא עוזבים עד שנדע שאתם מוגנות את ואליס, וגם התינוק או התינוקת שברחמך" התקרבתי לנטליה וחיבקתי אותה,

"היי זה לא יפה מה איתי?-" קול שאל בציניות וחיבק את שתינו, "שתיכן הדבר הכי יקר בכל התכלית שלי, אני לא אתן לדליה להרוס את זה לא משנה מה" הוא ליטף את פנינו ואמר...

נ.מ נטליה

סידרתי את חדרנו שלי ושל פין, לפתע יומני הישן נפל מעל הארון הישן שהיה שלי פעם היומן על הרצפה, הרמתי את היומן ופתחתי את היומן,

דף חדש, לאחר 16.5 שנים שלא כתבתי בו מחציתו נותר ריק, מחציתו הולך להתמלאות בעוד דברים ששכחתי ממזמן וחזרו שוב ללא התראה,

יומני היקר.

עברתי הרבה מאז הפעם האחרונה שכתבתי בך, מאיפה אתחיל, לצערי הרב איבדתי את אחד הדברים שהיו הכי קרובים לליבי מאז היותי תינוקת, אבידה קשה

באחת מהקרבות שלנו היילי מתה, האבידה הזאת הפכה במשפחתנו למעין חור מלא אובן וריקנות, היילי הייתה הרבה דברים היא הייתה אישה חזקה, יפה עוצמתית, חכמה, אלפא, מלכה, בת כלאים שלא נראתה כמותה ואמא אוהבת,

לפעמים אליס רוצה שאכנס לראשה ואראה לה את זיכרונותיי מהיילי איתה בכדי לא לשכוח אותה אף פעם,

מאז עברו להם השנים, לפעמים ברגעים קטנים הופ נתקפת בגעגוע וצער אבל קלאוס ופרייה תמיד שמה, עבורה עבור הנסיכה הקטנה של קלאוס, וכך גם רובנו.

כמו שאמרתי כמו שהשנים עברו, העבר שכל כך ניסינו לשכוח, להדחיק ואף חלקנו רצינו לברוח ממנו, הראה עד כמה הוא אף פעם לא ירפה מאיתנו,

אויבת ישנה שנשכחה מזה שני עשורים, כך חשבנו בכל אופן.

דליה אחותה של סבתי אסתר, פרצה כל גבול אפשרי בניסיון לממש קללה ישנה, קללת הבכורות, הצלחנו להמעיט בכוחה, אבל היא הספיקה כבר להוכיח פעם אחת,

דליה מעולם לא עוצרת היא רק מוצאת את הנקודה בכדי להמשיך, חשבתי שזה באמת נגמר שעכשיו זה חיי אושר ושמחה לצד פין ואליס,

אני זוכרת שפעם סקוט לימד אותי משהו, בעולם הזה חייב ליהיות איזון שצריך גם טוב וגם פחות טוב אחרת עולמנו לא מאוזן כראוי והוא צדק, עכשיו זה רע זה כאוס ומלחמה,

אבל אני מאמינה שבקרוב יהיה טוב וסופנו של כולנו יהיה טוב.

אבל עכשיו אני מבינה זה לא החלק שבנו טוב או רע אנחנו מייקלסון וזאת הקללה שלנו, להילחם בעבר ולהשמיד את החלקים האפלים שבו לאט לאט, כדי להבטיח לילדינו וליקרים בליבנו עתיד טוב יותר.

כך עבר כל אחר הצהריים שלי, תהיות מחשבות וזיכרונות בעיקר.

-סוף פרק 34-