הלב שלי כמעט התפוצץ לי מחוץ לחזה כשהעיניים שלו סיימו לקרוא את ההודעות.
"מי זה?" הוא שאל בסבלנות ובאותו הזמן העיניים שלו נהיות ירוק קהה.
"אני לא יודעת.. טעות במספר."
"אל תשחקי אותה מטומטמת אייברי. מי כותב לך וכמה זמן?" הוא מתחיל להרים את הקול. טוב, ניסיתי.
"זה סתם.. באמת כלום. רק היום קיבלתי אותן, אבל זה כלום, מי שזה לא יהיה הוא יפסיק לכתוב כי אני לא עונה לו." הארי הסתכל עליי בסקפטיות, חושב על השאלה הבאה לירות לכיווני.
"מי זה זה שכותב לך?!" הוא עכשיו כבר כמעט צועק.
"הארי עזוב את זה! זה לא קשור אלייך בכלל!"
אני שונאת את זה שאני צועקת חזרה, אבל אין לו שום זכות להתחיל את זה.
הוא בוהה בי כמה שניות, ואז מחליט לפתוח את הפה;
"למה לא אמרת לי?" הוא הוריד את הווליום של הקול שלו.
"לא ידעתי שאני אמורה." שחררתי צחוק ציני.
"פעם הבאה שהוא כותב לך, בבקשה..תגידי לי." הוא כמעט לוחש.
אני אוהבת את זה, שסוף סוף אנחנו מסוגלים לנהל שיחה, למרות שצעקנו אני שמחה שנרגענו. זאת אחת מהשיחות הכי רגועות שהיו לנו, מתוך המון. אנחנו מסתדרים.
"אני אחשוב על זה," חייכתי,
"אוקיי. תודה על," הוא הצביע על הפנים שלו.
"זה, אני אראה אותך כבר."
ראיתי שהוא מנסה להחליט מה לעשות, הוא נתן לי הנהון קטן ויצא מהדלת.
***
שכבתי במיטה במשך מספר שעות לא ידועות, ערה לגמרי.
לא הצלחתי להירדם משום מה, ועד שהצלחתי להירדם, אני נשבעת שעברו חמש דקות עד שהשעון המעורר "העיר" אותי.
קמתי כמו זומבית וגררתי את עצמי ממקום למקום כדי להתארגן לבית ספר.
התקלחתי במהירות, בלי כוח לדבר עם אנשים, התעלמתי מכולן במקלחות.
אספתי את השיער לגולגול מרושל, ומרחתי טיפה איפור.
אמ וטס כבר יצאו מהחדר בזמן שהגעתי לשם מהמקלחת, אבל שמחתי שיהיה לי קצת שקט על הבוקר.
גררתי את עצמי לחדר אוכל, בקושי פותחת את העיניים.
התיישבתי בשולחן עם כולן, בלי להגיד מילה הנהנתי לכולם שם.
"בוקר קשה?" טס חייכה.
"או לילה קשה, רעאר." אמילי צחקה וכולם צחקו איתה.
חייכתי אליהם והתעסקתי באייפון.
הבנים ישבו בשולחן ממולנו, ותפסתי את העיניים של הארי. מיד הסתכלתי בחזרה על האייפון.
"את לא מתכוונת לאכול?" טסה תהתה.
"לא.. אני לא כל כך רעבה. ואין לי כוח לקום."
"אני אביא לך, מה בא לך?" היא חייכה שוב.
היא עושה את כל הדברים האלה מחיבה, ומטוב לב, אי אפשר שלא להעריך חברה כזאת.
"אני בסדר, תודה אבל." חייכתי אליה וזקפתי את האגודל לכיוונה.
"לא, אני אביא לך משהו. כבר חוזרת." היא קמה מהכיסא ולא שמעה 'לא' כתשובה.
אני כל כך שמחה שזכיתי לחברה כמוה.
"היי, מה יש לך שיעור ראשון על הבוקר?"
אמ הסיטה את תשומת הלב שלי אליה.
"אממ..שנייה." בדקתי באייפון את מערכת השעות שלי, אני זוכרת אבל אין לי כוח לחפש במוח.
"שיעור צילום. מה לך?" שיעור ראשון היום עם הארי, אני מרחמת עליו.
"יש לי תגבורים בהיסטוריה. אוףףף." היא אמרה באובר דרמטיות.
גיכחתי וראיתי את טס מגיעה לשולחן.
"היי, לא ידעתי כל כך מה להביא לך, אז הבאתי לך.. כמה פירות, חביתה, צנימים וגבינות." היא חייכה והחליקה אליי את המגש.
היא מדהימה!!
"את באמת לא היית חייבת. תודה טס! אין כמוך." חיבקתי אותה חיבוק מהצד.
"זה שטויות. לא לאכול על הבוקר?" היא נאנחה בדרמטיות וחייכה. אני נשבעת שהיא כל הזמן מחייכת,
אכלתי את הפירות וחלק מהחביתה שלי, בזמן שניהלנו בנינו שיחות חולין.
הגיע הזמן להגיע לכיתה, איחלתי לבנות יום טוב והלכתי לכיתה.
"בוקר." הארי הגיח משום מקום לצד שלי, וחייך.
"היי." חייכתי חזרה, והתיישבתי ליד השולחן, הארי בכיסא לידי.
"החלפת מקום?" הרמתי את הגבות בשאלה.
"הממ." הוא המהמם.
"תקשיבי, חבר שלי-" "בוקר טוב קרני אור מתוקים!" המורה הלא עליזה שלנו אמרה בציניות.
מה הארי ניסה להגיד?
'אחר כך' הוא ביטא עם השפתיים.
הנהנתי והקשבתי למורה.
"בפרויקט של היום, אנחנו מתרכזים בצילומים של דברים שנחים על הרצפה. אני תכף אשחרר אתכם לצאת החוצה עם המצלמות, כל אחד עם בן או בת הזוג שנקבע לו מתחילת השנה, ואני רוצה שתחזרו עם תמונות של דברים שאתם מוצאים בהם יופי, או כל דבר אחר שמעורר בכם משהו שאתם אוהבים, שנחים על הרצפה. מובן לכולם?"
היא הסתכלה על הכיתה וכולם הנהנו או מלמלו 'כן' קטן.
"אוקי, קחו מצלמות, וצאו." היא חייכה.
