היום עבר לאט בצורה נוראית ומעייפת.
לא ראיתי את הארי כל היום, לא בשיעורים, לא בחדר האוכל, ולא בקמפוס בכלל.
אני שוכבת במיטה ומכינה שיעורים בביולוגיה, אבל לא מרוכזת בכלל.
איפה הוא יכול להיות? אני זוכרת שחבר שלו אמור להגיע לפה, אבל הוא בטח מהסביבה או משהו. למה להחסיר יום שלם בגלל זה?
אני צריכה להפסיק לחשוב על שטויות כאלה. זה לא ענייני. זה לא נוגע אליי. לא אכפת לי מזה אפילו.
אני רעבה ולא יכולה להתרכז. כן, זאת הבעיה שלי.
אולי אמ או טסה ירצו לצאת איתי לקנות משהו מהר לאכול, אולי מקדונלדס או משהו פה קרוב.
אני אתקשר קודם לטסה.
אחרי שלושה צלצולים היא עונה;
"היי אייבי, מה קורה?" היא ענתה בעליזות.
"היי טס, סתם עושה שיעורים מה איתך איפה את?" שיחקתי על המסגרת של האייפון.
"אני בספרייה יש לי עבודה להשלים. אבל אין לי כוח ואני גוועת ברעבבבבב." היא מתלוננת ואני שומעת כמה אנשים ברקע משתיקים אותה. וצחוק של מישהו. אני מכירה את הצחוק הזה. נייל?
"גם אני! בואי נצא לאכול אני מתה מרעב."
טס סיימה את העבודה שלה ובאה לאסוף אותי מהחדר, ירדנו לסניף מקדונלדס שבסוף הרחוב ההפוך משלנו.
"אז איך היה היום שלך?" היא חייכה אליי והיא נשמעת באמת מעוניינת.
"סתם את יודעת, למדתי, השתעממתי בחדר. לא משהו חדש," חייכתי חזרה. "מה איתך? מה את עשית היום? או עם מי היית היום?" חייכתי חיוך שטני.
"אייברי קרטר, את מנסה לרמוז לי משהו?" היא צחקקה ונגעה בי קצת עם המרפק שלה.
"טסה, היית עם מישהו מיוחד היום?" חייכתי אליה חיוך תמים.
הזמנו את האוכל שלנו והתיישבנו בשולחן.
"מה? איך ידעת?" היא הסמיקה וכיסתה את הפנים. "אני יודעת הכל. נו ספרי לי הכל." שילבתי את הידיים מעל החזה שלי.
"אני נשבעת שהוא מלאך. חזרתי מבית ספר מוקדם היום כי לא הרגשתי טוב. ונייל הגיע לחדר משום מקום ושאל למה לא הייתי בהיסטוריה, מסתבר שהוא הביא לי את השיעורים הביתה! את קולטת?! ואז הוא הציע שנלך לספריה לעשות אותם ביחד! אני לא מבינה מאיפה יש לי כל כך הרבה מזל!" היא הסמיקה וחייכה חיוך רחב. אני כל כך שמחה בשבילה, אני יודעת שהיא הייתה פעם דלוקה עליו אבל הוא היה יהיר מדי כדי לשים לב.
איך השולחנות הסתובבו.
אני כל כך שמחה בשבילה!
"מאיפה לך יש כל כך הרבה מזל? לו יש את המזל פה!" חייכתי בהתרגשות.
