ישבתי על הדשא, מהפונטת מהזרם של המים.
אני יושבת פה משש בבוקר, ועוד מעט כבר שבע וחצי, עוד חצי שעה הלימודים יתחילו.
לא הצלחתי להירדם, כרגיל. לקחתי שוקולד, ואוזניות, והתיישבתי פה לפני שעה וחצי.
הקמפוס מול העיניים שלי, מאחוריי שקט דממה. תלמידים רצים לי מול העיניים, עושים את שגרת הבוקר שלהם. חלקם על ארוחות בוקר בידיים, חלקם עם פיג'מות, רצים מבניין לבניין.
המים קרים נגד האצבעות שלי, ואני משחקת עם המים, עם מוזיקה שקטה זורמת באוזניים שלי.
לראשונה מאז שמארק הגיע לפה, אני נרגעת באמת. לא נרגעת כמו מתי שאני יושבת עם הארי, רגועה באמת, נקייה ממחשבות.
אני רואה ברך מכוסה בג'ינס כחול ליד הרגל שלי, ולרוע מזלי, בן השטן יושב לידי.
הוצאתי את האוזניות מיד והסתכלתי עליו. מארק. אם יקרה משהו, אף אחד לא ידע. אף אחד לא יודע ורואה אותי. אני צריכה לעוף מפה.
"בוקר טוב אייבי," מארק חייך אליי.
"אייברי," תיקנתי בפעם הראשונה בחיי אני חושבת. "לא אייבי? ככה כל החברים שלך קוראים לא?" הוא הרים את הגבות שלו בתמימות מזוייפת.
"אתה לא במעגל החברים שלי.. רחוק מזה." זזתי ממנו כמה שאפשר כשהוא ניסה לגעת בי.
"לא הגיע הזמן לספר לכולם שיש לנו היסטוריה ביחד? איך את חיה עם עצמך?" הוא מצביע עליי אצבע אשמה.
"אתה באמת רוצה שכולם ידעו איזה בן זונה אתה?"
"לא, אני רוצה שכולם ידעו שאת הזונה פה. מנסה לבגוד בי.. עם החבר הכי טוב שלי. אני בטוח שבן דוד שלי ישמח לשמוע על זה," הוא חייך, מתכוון להארי. אם היה לי משהו בבטן עכשיו הייתי מקיאה את חיי.
הייתי צריכה לצפות שזה יקרה, הוא רוצה להרוס אותי גם פה. זה הסוף שלי.
כנראה שהוא שמע משהו, כי הוא מיד זז ממני והסתכל לאחור.
הוא קם מיד והתחיל ללכת אחורה.
"היי אחי, מה אתה עושה פה?" הוא דיבר למשהו לא נודע, והארי יצא מאחורי העץ.
"מה אתה עושה פה?" הארי שאל מבולבל, והסתכל עליי. הגבות שלו הורמו, והוא בחן את מארק, אני מניחה שהוא ראה את הבעת הפנים המזועזעת שלי. מהר החזרתי את תשומת הלב שלי למים הזורמים, טובלת את האצבעות שלי בהם.
מה הוא עושה פה? אני מקווה שהוא לא בא להעליב אותי או לצחוק עליי עוד פעם, אני כל כך לא במצב רוח, במיוחד לא אחרי מארק.
