סגדו למלכה שלכן
נקודת המבט של אייברי קרטר:
"הנה, קחי." אמ הושיטה לי שמלה אדומה קטנה, שנתלתה על קולב.
"חשבתי שעברנו על זה כבר, זה חשוף מדי!" החזרתי לה את השמלה.
"את לובשת את זה, את חייבת! אנחנו נמצא לך היום זיון." היא חייכה אליי.
"שום זיון אמ דיברנו גם על זה כבר. חוץ מזה, אני חושבת שאני פשוט אשאר בבית," נשכבתי על הגב שלי.
"את לא יכולה להישאר בתולה לנצח. ואת באה למסיבה אין פה שאלה." היא הנידה בראשה.
"כבר עברו כמעט חודשיים. הוא עבר הלאה, אולי כדאי שגם את?" היא עברה בטון עדין יותר.
אני יודעת שהוא עבר הלאה. עם יותר מ7 בנות. אני יודעת, מי החולת רוח שתספור עם כמה בנות הוא היה מאז? טוב, אני.
אני לא הפסקתי לאהוב אותו, אבל זה ברור לי שהוא הפסיק לאהוב אותי. אם הוא אהב אותי אי פעם....
"אייב, בבקשה תבואי. זה לטובתך. חוץ מזה, אמילי שלחה לי עכשיו הודעה, ואני מצטטת; "אמה תוציאי את התחת המצומק של אחותי מהבית, היא חייבת לצאת. בבקשה תודה."" אמה צחקה כשהיא הראתה לי את ההודעה מאמילי.
צחקתי גם אני. טסה ואמה מתות על אמילי, וכך גם אמילי. הן דיברו בפלאפון קצת, כי הן רצו לדעת מי זאת האחות המסתורית שאני נעלמת כדי לדבר איתה שעות בפלאפון, וסוף סוף יצא להן להכיר.
ואני מרוצה,
"טוב, אם אמילי אומרת..." זאת אחת מהפעמים היחידות בהן אני מקשיבה לאחותי הקטנה.
אמ חייכה, והושיטה לי את אותה השמלה האדומה, עם עקבים שחורים גבוהים. אין מצב.
"אין מצ-" "פשוט תלבשי את זה!" טס התערבה הפעם.
***
ברגע שכף הרגל שלי דרכה ברצפת הבית העמוס, הריח המוכר אופף אותי.
ריח חזק של זיעה, אלכוהול, והמון סיגריות מוצא את דרכו ישר דרך האף שלי, וגורם לי לכאב ראש.
"אמ, שלא תעזי לזוז ממני," הסתכלתי לימיני, וראיתי שאני ברשות עצמי.
לגמרי לבד.
המקום הזה לא מתאים לי, בכלל.
ניחשתי את דרכי מסביב למקום המסריח הזה, ודרך הגופות המיוזעים שנצמדים אחד לשנייה.
העיניים שלי סורקות את החדר, אחרי לא אחר מאשר הארי. אני מתגעגעת לעיניים שלו, למגע שלו.
