"אייברי..?" הארי שאל לאט כשהוא ראה שלא הגבתי חזרה. "שמעת מה אמרתי? אמרתי ש,"
"כן כן שמעתי. אני.." הרגשתי חומצה עולה לי מהגרון כשמארק חייך אליי חיוך חולני.
"אני.. עוד מעט חוזרת." הסתובבתי וכיסיתי את הפה ורצתי לשירותים.
התיישבתי על הברכיים ורוקנתי את תכולת הבטן שלי לאסלה. אני נזכרת במה שקרה איתו ואני רועדת מפחד. מה אם הוא ינסה לעשות לי פה משהו?
אלוהים, אף אחד לא יאמין לי אם כן. הוא הבן דוד והחבר הכי טוב של הילד הכי אהוב בבית ספר הזה. מה אני עושה? דמעות יורדות לי מהעיניים ואני דואגת לנגב אותן מיד כדי שאף אחד לא יראה.
שטפתי את הפה, סידרתי את השיער ויצאתי מהשירותים מהר.
אני לא יכולה להישאר פה, אם הוא ינסה לגעת בי או משהו? אני לא מוכנה לכל זה שוב. אני חייבת לצאת מפה, להיעלם.
עברתי דרך הסלון העמוס ומהר פתחתי את הדלת. "היי," מישהו תפס לי את היד ומיד יש לי עור ברווז.
"לאן את הולכת? הרגע הגעת." הארי חייך אליי אבל אני לא מסוגלת לחייך בחזרה.
"אממ.. אני סתם נזכרתי שיש לי עבודה לעשות לבית ספר. אני חייבת ללכת." שחררתי את עצמי ויצאתי מהר מהבית.
"לא, חכי. תשבי איתנו קצת ואז תלכי. את תספיקי לעשות את העבודה אני מבטיח. בואי לקצת." הוא משך אותי לסלון ופשוט הלכתי אחריו. הנה הוא, מארק. הוא מחייך אליי וקורץ אליי. אוי לא, אני הולכת להקיא שוב, אני יודעת.
הארי התיישב ליד מארק ואני התיישבתי מהצד השני של הארי. "אז," טסה דיברה.
"מארק מה אתה עושה פה?" היא חייכה.
"האמת שזהו, באתי ללמוד פה. רציתי לבוא לפה כבר המון זמן ובזכותו באתי." הוא חייך והתכוון להארי.
הוא בא ללמוד פה? הוא הולך להרוס לי את החיים. אני כל כך לא מוכנה לזה ואני מרגישה דמעות מצטברות לי בעיניים.
"אייבי.. אייבי מה קרה? הכל בסדר?" טסה מהר באה לצד שלי.
"כן אייבי, מה קרה?" מארק חייך.
"אה..מה? אני סתם נחנקת פה מהעשן של הסיגריות. אני אראה אתכם מחר אני הולכת עכשיו.."
"עכשיו? לא אבל הרגע הגענו!" טס התבכיינה.
שיט, אני באתי איתה. "זה בסדר אני אלך ברגל או משהו, אני אמצא איך ללכת." קמתי מהספה.
"חכי אני אקח אותך." הארי הציע ולקח את המפתחות שלו לאוטו. "לא זה בסדר, באמת. אני תישאר פה."
"אייברי. אני לוקח אותך." הוא עקף אותי ויצא מהבית בלי לחכות לי.
יצאתי מהבית וראיתי אותו עומד ליד האוטו שלו. "נו, כנסי." הוא דרש.
