האייפון שלי רטט על השולחן בפעם הרביעית, וניסיתי להתעלם ממנו.
"את רוצה לצאת?" המורה שאל אותי.
"לא, זה בסדר." חיכיתי שהוא ימשיך את השיעור, כי הכיתה כולה מסתכלת עליי.
האייפון הפסיק לרטוט, והמורה המשיך לדבר על מלחמת העולם השנייה.
האייפון שלי רטט בפעם החמישית, ושוב משך את תשומת הלב אליי.
המורה הסתכל עליי, וחייכתי בהתנצלות.
"אני חושבת שאני.. אממ..כן," קמתי מהכיסא ויצאתי מהכיתה למסדרון.
עניתי לאייפון, "איפה את?" הארי נהם לתוך המכשיר.
"בבית ספר, לומדת. למה?"
"למה הלכת?" הוא התעצבן. "כי הייתי צריכה ללכת ללמוד. מה הבעיה שלך?"
"הבעיה שהלכת. לא אמרת שאת הולכת, ולא יכלת להישאר?" הוא נרגע.
"לא יכלתי הייתי צריכה ללמוד. ואני צריכה לחזור עכשיו לכיתה."
"לא, תבואי אליי." הוא דרש. "לא, פספסתי מספיק לימודים ואני עכשיו מפספסת יותר אני צריכה ללכת."
"לא, תבואי עכשיו את תשלימי אחר כך. אני משותק במיטה ואת לומדת?" הוא הרים את הקול שלו.
"אני הולכת לנתק עכשיו ולהיכנס לשיעור עכשיו." נאנחתי.
"פשוט תבואי לכאן."
"לא אני נכנסת ללמוד. אל תגיד לי מה לעשות." ניתקתי ונכנסתי חזרה לשיעור.
***
"איפה את?"
"בחדר."
"למה לא באת ישר אליי?" הוא שאל בתסכול.
"שתצעק עליי שוב?" נשכבתי על המיטה.
"לא צעקתי עלייך." הוא הגן על עצמו.
"אוקיי הארי." נכנעתי.
"אז את באה לפה?"
"לא."
"למה?"
"אני הולכת לבית קפה. יכול להיות שאני אעבוד שם."
"אמרנו שאת לא הולכת לעבוד שם."
"אתה אמרת שאני לא הולכת לעבוד שם."
הדלת לחדר שלי נפתחה והארי התגלגל לבפנים.
ניתקתי את השיחה וזרקתי את האייפון לידי.
"מה אתה עושה פה?"
"אני בא איתך לבית קפה."
"אתה לא צריך," האייפון שלו צלצל, והוא הסתכל עליי.
"מה?" שאלתי אותו. "אני עוד מעט חוזר."
"למה? מי מתקשר?" הוא נראה קצת אשם.
