פרק 10

2.9K 172 17
                                    

שתהיה לכם קריאה מהנה~

!!בפרק יופיעו תכנים מיניים - ראו הוזהרתם!!

***

הדסה

עשרים ושש שני ישבתי על הספסל הרחוק והתבוננתי בחיים חולפים על פניי. כמו רכבת מהירה בתחנות המרכז, אז חלפו מבלי לעצור. כולם הלכו בדרך הייחודית שלהם ובחרו את החיים של עצמם ואילו אני, אני ישבתי על הספסל הזה מבלי להתקדם לשום מקום. לא היה לי כלום. לא היה דבר שהיה שלי. לא היה לי חלום שרציתי להגשים. כל החלומות שהיו לי לא היו שייכים לי. לא היה לי איש שנגע בנפשי והשאיר עליי חותם.

לא היה לי דבר...

אלו היו מחשבותיי האחרונות כששמעתי את הצליל הגבוה ההוא. האוזניים שלי נסתמו ושמעתי הכל מבעד למהלומה פועמת. דמי שצף בעורקיי ופעם בתוך המוח שלי, שהמשיך לפעול להפתעתי הרבה. יכולתי לחשוב וזה לא היה מובן מאליו. שום דבר בסיטואציה הזאת לא היה מובן. דבר לא קרה בשניות שספרתי באדיקות רבה.

לא הרגשתי כלום ובעקבות הדממה, דמיינתי שאולי לא הייתי גם אמורה להרגיש או לשמוע דבר. בכל זאת מתים אינם מרגישים דבר. פקחתי את עיניי בזהירות רבה. ובהיתי על המתרחש מולי בחוסר אמונה. בת-שבע האחת שהיית מחוסרת הכרה רגעים ספורים קודם לכן, כיוונה את האקדח בידה אל המטרה שלה. המטרה בה היא פגעה, ציירה חור באמצע הגרון של הפסיכופט שחור העיניים.

עיניו הפעורות בהו בה בחוסר אמונה. דם בלתי-פוסק זרם מהחור והתפרץ החוצה עם על נשימה ונשיפה שהוא שאף פנימה. הוא נתן כמה צעדים אחורה, ידו צמודה אל גרונו. והוא צלל מטה על ברכיו ומיד לאחר מכן, נפל עם הפנים למטה.

"שבת שלום, מאדר-פאקר!" היא ציטטה משפט מוכר והייתי די בטוחה שהוא היה מסרט שראיתי לפני שנים. "יואו, חלמתי לומר את זה." היא חזרה להביט בי בחיוכה הרחב. "את בסדר -"

עטפתי אותה בזרועותיי בחיבוק הדוק. לא יכולתי לשלוט על הצליל שנפלט מבין שפתיי. ידיי עטפו את גופה השבור ויכולתי להרגיש בידה, אשר אחזה באקדח, תופסת על שכמי. צליל מוכר של הסירנות עלה באוויר וכולם הבינו שהזמינו עלינו את השוטרים. אלוהים, כמה זמן לקח להם בכלל להגיע? כמה זמן כל הדבר הזה לקח?

"אינעל העולם! המניאקים באים!" היא קראה, כאילו שאיש לא שמע את זה מלבדה. "צריך לעוף מפה!"

"את לא הולכת לשום מקום, שבע!"

הרמתי את מבטי ופגשתי בזוג עיניים אפורות כפלדה. זה היה אותו הגבר שאליהו דרש מדניאל להרוג. הוא התקדם אלינו, מאחוריו דניאל מחוסר הנשימה. חזרתי להתרכז בזר. עיניו המתכתיות נתנו תחושה בטוחה ולא ידעתי אפילו למה. הוא התרכז בה, בבת-שבע, כאילו שהייתה הדבר הכי חשוב שהיה לו.

הזאב הרע | ספר 2Where stories live. Discover now