פרק 15 ואחרון

3.9K 223 101
                                    

שתהיה לכם קריאה מהנה~

!!בפרק יופיעו תכנים מיניים - ראו הוזהרתם!!

***

הדסה

עברו יותר משבועיים מאז שהעבירו את דניאל למחלקה הרגילה. המנתח שלו שלח אליו את האחיות והן היו כבר אמורות להוריד היום את התחבושות והתפרים שלו. לא הייתי שם, אבל לוי סיפר לי שדניאל עשה כמה בעיות בכדי שימהרו לשחרר אותו מבית החולים. התפללתי שהוא יצליח לשכנע אותו להישאר שם לעוד כמה ימים. הבנתי שדניאל החלים ברוב חלקו, אבל חשבתי שאולי עדיף היה להיות בטוחים לפני שישחררו אותו.

הייתי תקועה כבר יומיים בחדר האימונים. אנסטסיה הכינה אותנו להופעה הבאה, שהייתה אמורה להיות הבלט של פולחן האביב והפעם רותם - אחת הותיקות - לקחה את התפקיד הראשי. חייכתי לעצמי, כיוון שידעתי שזה אמר רק דבר אחד - יותר זמן חופשי לעצמי. אחרי האימונים פניתי למתנ"ס; אחרי שהלבישו על אלינור תיק במשטרה, אחראי המקום פיטר אותה ורותם הציעה לי להחליף אותה. וכך גיליתי, שללמד ילדים היה כיף יותר מאשר לרקוד על הבמה.

עליתי במעלית לדירה של סבתא, אשר נסעה לקריות בסופ"ש והשאירה לי את הדירה לחמישי, שיש ושבת. תיכננתי להתקלח, להחליף בגדים ולנסוע לבית החולים. רציתי לראות את דניאל ולבדוק את פציעותיו. חיוך מטופש עיקל את שפתיי. הוא לא הפסיק להתלונן בחודש האחרון על שהיה בבית החולים. הוא שיגע את כולם. את האחיות, את הרופאים ואפילו את המבקרים שבאו לבקר את השכנים לחדר שלו.

לא ראיתי אותו כמעט יומיים וכבר התגעגעתי אליו, למרות שדיברתי איתו בפלאפון בלי סוף. הידקתי את שפתיי, עיניי נודדות אל מספר הקומות שהתחלף במעלית. הרופא אמר לי שהוא מוכן כבר היה לצאת ביום ראשון, אבל העדיף שדניאל יישאר שם לכל השבוע עד שכל הפצעים יגלידו. הדבר כמובן שלא מצא חן בעיניו של זאבי. ניערתי את ראשי כנגד הפרצוף החמוץ שהוא נתן לי כשהבין שהוא נתקע שמה לעוד שבוע לפחות.

המעלית נעצרה והדלת נפתחה בפניי. התקדמתי לתוך מסדרון הקומה וקפאתי במקומי. עיניי נדדו אל דלת הדירה, שם עמד לו גבר צעיר עם הגב אליי. הלב שלי עצר לכמה רגעים, כיוון שלא הכרתי איש עם שיער כה קצוץ. נתתי צד אחורה ועצרתי, כאשר הסתובב אליי ופניו מכוסות הזיפים נחשפו בפניי. פי נפער ומצמצתי כמה פעמים בכדי לחזור לעצמי.

"דניאל?"

עיניו החומות חדרו לתוך עורי וחיוך התעגל בציניות. "היי, בובה."

"דניאל?" התיק שאחזתי בידי נפל על הרצפה וניערתי את ראשי כנגד המראה שנחשף פניי. "א-אבל... אבל הרופא אמר -"

הזאב הרע | ספר 2Where stories live. Discover now