נ.מ קלייד
אני פוקח את עיני באיטיות מתקשה להזכר במאורעות שקרו לפני כן.
אני סורק את החדר בכפידות, חדר האחות.
אני מתיישב ורואה את משאפי מונחים על השידה לצידי.
ואז אני נזכר.
"למה לא אמרת לי שאתה אמסתי?", שמעתי את קולו של אותו הנער לא מבין איך לא הבחנתי בנוכחותו בחדר לפני כן,
"זה היה משנה משהו?", שאלתי סורק את מבטו, מבט אדיש, עייף.
הוא נאנח וקם ממקומו, "אל תלך לשום מקום", הוא אומר ומשאיר אותי לבד בחדר.
הוא חזר לאחר כמה דקות ואיתו גם אחות בית הספר.
"איך אתה מרגיש?", היא שאלה ומבטא רוסי כבד היה נכיר בקולה, "א-אני מרגיש בסדר.
אני יכול ללכת עכשיו?", שאלתי בציפייה אך כמובן שלאחות היה דעה אחרת בנושא, "תשאר כאן חצי שעה, תנוח ואז תוכל לצאת.
אבל מעכשיו תצטרך לקחת את המשאף הכחול פעמיים ביום רק ליתר ביטחון", היא אמרה עוזבת את החדר ומשאירה אותי עם אותו הנער המסתורי.
"אני מצטער", הוא אמר ושבר שתיקה ארוכה ואני הנדתי בראשי.
"למה אני?", שאלתי והוא הפנה אלי את מבטו שהיה מבולבל, "הרי אני לא הילד החדש היחיד בשכבה, יכולת לעשות סיור למישהוא אחר", אמרתי משחק עם אצבעותי.
"כי אתה מיוחד", הוא אמר והעלה בי ספקות, "אבל אתה לא מכיר אותי", החזרתי לו כתשובה אבל הוא היה מוכן מראש,
"עדיין- אני לא מכיר אותך עדיין.
אתה מבין קלייד-", הוא אמר וקם מכסאו מתקדם לכיווני,
"אתה מסקרן אותי.
עוד מהשניה שראיתי אותך בקפיטריה יכולתי להשבע שאתה שונה.. מיוחד.
יש בך משהו, אני לא יודע מה זה אבל יש בך משהו שאין באף אחד אחר, אז אני הולך לפצח אותך, אני הולך לגלות את המשהו הזה, ואתה הולך לעזור לי", הוא אמר מעביר את ידו על פני, "ולמה שאני אעשה את זה?", הגבתי בחשש, נרתע ממגעו.
"כי אתה רוצה". הוא הגיב וחזר חזרה לכיסאו.
"אמ, עדין לא. אמרת לי איך קוראים לך", אמרתי מנסה להסדיר את קצב ליבי,
הוא הפנה אלי את מבטו ומבטו חדר לנשמתי, הוא שלח לעברי את אותו החיוך ,ואני השפלתי את ראשי.
"תומאס.", הוא אמר ויכולתי להשבע שליבי החסיר פעימה.
"תומאס רייב."
YOU ARE READING
what if i told you i loved you? | Boy*boy
Romanceסרקתי את פניו, לא מדלג על שום נקודה, בחנתי את שפתיו האדומות והעבות, את אפו הסימטרי, את שיערו הכהה והפרוע שהשתלשל על פניו, ואז את עיניו. עינים בצבע תכלת בהיר ששבו אותי בקסמם עוד מהרגע הראשון. השתלבו מבטינו ואני רק השפלתי את ראשי, "א-אני אוהב אותך תו...
