אני משפיל את ראשי רואה בזווית עיני את תומאס מביט בי,
"אתה כותב יפה", אמרתי ותומאס עיקל את פניו מרים את גבתו בבלבול,
"האם אי פעם תוריד חומותיך בשביל שמעט אור יחדור אליך?
או שתבנה אותם, לגובה, והכל יישאר חשוך, אפל.", שחזרתי את אותה הפואמה שתום כתב,
"שמעת", תומאס אמר והפעם היה תורו להשפיל את מבטו, לחיוו של תומאס האדימו מעט, ואני לא יכולתי שלא לבהות.
"תודה", אמרתי מעקם את פי לחיוך,
"על מה?", תומאס שאל מגחח,
"על זה שנשארתה כאן כל הזמן הזה", אמרתי והוא הביט בי בישירות, מבטו אדיש
"בטח שאני יהיה כאן קלייד, אתה חשוב לי", הוא אמר מושך בכתפיו,
הוא הביט בעיני, ועיניו הכחולות שתמיד נדמו לים שקט ורגוע בין רגע הפכו לסערה,
"תבטיח לי שלא תעשה את זה שוב", הוא אמר נאנח מביט בי, ומבטו לא קריא.
"א-אנ-", אני פותח את פי משפיל את ראשי ומשחק עם אתבעותי,
''אני מבין אותך קלייד,
אני מבין שכואב לך, ואני לא מאשים אותך, אני באמת מבין, אבל,
אתה הבטחת לי שתתקשר אלי קלייד, ואני הבטחתי לעצמי שאני אציל אותך.
ואז אני מוצא אותך, אני צועק לך ואתה לא שומע, אז מזיז אותך ואתה לא מגיב, אני רואה את הגוף שלך מחיוור מרגע לרגע ואני מבין ששברתי את ההבטחה שלי לעצמי, לך.
אני ישבתי, שעות, והאשמתי את עצמי במה שקרה.
ואני באמת מבין, אני לא כועס, או מאוכזב,
אבל אתה הבטחת לי קלייד, ואני סמכתי עליך",
הוא אמר והיה נדמה שכאב לו, שהמועקה גברה עליו.
"אני מצטער", אמרתי ודמעות מלוחות הופיעו על פניי.
"בבקשה אל תבכה", הוא השיב מנגב את דמעותיי,
"זה שובר אותי".
~תומאס~
לפני הרבה מאוד שנים אני סובבתי את עצמי בחומה, אף אחד לא הצליח לפרוץ אותה, עד שנער שחור השיער הגיע,
הוא ריסק את החומה שבניתי אפילו בלי לנסות.
הוא הביט בפני והחומות שלי נפרצו.
כשאני ראיתי אותו שוכב שם, לבן, ראיתי את קופסאת הכדורים הריקה, אני ידעתי שפישלתי.
אני הבטחתי שאני אשמור עליו, וזה מה שקרה.
נ.מ קלייד
"בוא נצא לאכול", תום הציע בפתאומיות לא מתקשר לנושא השיחה,
"א-אני לא..", אני אומר נאנח כשקולי נשבר מתקשה לסיים את המפט,
"אני יודע.
" אבל קלייד, אני רוצה להכיר אותך יותר טוב, ואני גם רוצה שתתחזק.. ובשביל זה אתה צריך לאכול..
לא משהוא כבד, אפשר גם סתם לגלידה", הוא אמר ואני מחמיץ את פני,
"אם לא בשבילך, בשבילי" הוא אמר מחיך אלי, את אותו החיוך שאני כל כך אוהב.
"אמ. אוקיי", אמרתי מהסס,
"אז למה אנחנו מחכים..?",הוא אמר והניח את ידו על אגני עוזר לי לקום מין המיטה.
------
"למה אתה כאן?, איתי.
למה אתה פה איתי, עם נער מתוסבך שניסה להתאבד, למרות שיכולת להיות עם כל אחד אחר בעולם כרגע?", שאלתי מוריד את המועקה מליבי, שובר את השתיקה וגורם לו להרים את גבותיו מן האוכל אלי כלא מבין,
"בהתחלה", הוא אמר מרטיב את שפתיו,
"היתי צריך.
המנהל אמר לי שחסרות לי שעות התנדבות בשביל להשלים את תעודת הבגרות שלי, אז הוא אמר לי שאם אני יעזור לך להתאקלם פה, מבחינה לימודית וחברתית, הוא יחשיב את זה בתור שעות התנדבות.
אבל אז, אני נפלתי אליך.
וכל יום שהסתובבתי איתך נקשרתי אליך יותר, נכנסת יותר עמוק ללב שלי.
למדתי לקרוא אותך רק לפי העיינים שלך, העיינים הכל כך יפות שלך.", הוא אמר ואני הרגשתי את ליבי נמוג.
"גם לי יש שאלה אליך", הוא אמר מביט בפני ברצינות.
הוא שאל אותי על עצמי, ועל העבר שלי ואני, שהיתי כל כל צריך לפרוק, לדבר, שפכתי בפניו את הכל.
אני משפיל את ראשי, יודע שאני עומד לבכות, אבל אני חייב.
"בגיל שמונע, אחותי מתה, תאונת דרכים.
היא היתה מה שחיברה את המשפחה שלי ביחד, וכשהיא מתה, גם המשפחה שלי מתה איתה.
אבא שלי התמכר לאלכוהול, והוא התחיל להכות את אמא שלי, שלא יכלה יותר ועזבה.
אבא שלי עדיין מכור, התחיל להכות אותי, עד שהוא מצא אישה חדשה, ואז גם הוא עזב איתה.
העבירו אותי בין בתי יתומים, ובכל אחד היו לי בעיות אחרות,
עד שיום אחד נחלטתי שנמאס לי וחזרתי חזרה לבית הישן שלי, אבא שלי שולח לי כסף מידי פעם אבל אני עובד בשביל לממן לעצמי את האוכל והדברים ללימודים", אני אומר מרגיש את ההקלה.
"בבואר שלי, אני כל כך מצטער", הוא אמר ובניגוד להרבה אנשים אחרים הוא לא הביט בי במבט מרחם, הוא הניח את היד שלו על שלי, מנחם אותי במגעו.
"אז מה הסיפור שלך?" אני שואל מנגב את אחרונות הדמעות, וממשיך לאכול בחוסר רצון.
"אבא שלי בגד באמא שלי, הוא התעצבן והוא שבר דברים והכה את אמא שלי, אמא שלי סלחה לו כל פעם מחדש למרות הכל, עד שיום אחד הוא דקר אותה, שמונע פעמים מול העיינים של אחותי הקטנה,הוא רצח אותה.
ובגלל שיש לו המון כסף הוא העלים את זה, ואבא שלי נשאר בבית עם אישה חדשה, וכמובן שגם בה הוא בוגד.", הוא אמר נאנח.
"המצב בבית שלי מסובך", הוא אמר והתיישב לידי,
"אתה לא היחיד פה שמתוסך", הוא אמר מצחקק אבל אני ראיתי דרך עיניו, שכואב לו.
"מה המאכל האהוב עליך?", הוא אמר שובר את השתיקה,
"שאני אדע לפעם הבאה", הוא אמר מחייך.
"אמ..א-אני לא זוכר", אמרתי מעקם את פני, ומשם נסחפנו לשיחה ארוכה.
"יש לי רק דבר אחד לשאול אותך, קלייד", הוא אמר גורם לי לתהות מה נשאר לו לשאול,
אבל אז, בלי שום התראה מוקדמת הוא גרם לליבי לעצור, נשמתי סגרה עלי ואני קפאתי.
"מה אתה מרגיש אלי?"
YOU ARE READING
what if i told you i loved you? | Boy*boy
Romanceסרקתי את פניו, לא מדלג על שום נקודה, בחנתי את שפתיו האדומות והעבות, את אפו הסימטרי, את שיערו הכהה והפרוע שהשתלשל על פניו, ואז את עיניו. עינים בצבע תכלת בהיר ששבו אותי בקסמם עוד מהרגע הראשון. השתלבו מבטינו ואני רק השפלתי את ראשי, "א-אני אוהב אותך תו...
