Happier

פרק 6

התעוררתי בבוקר בחוסר רצון והתלבשתי בבגדי העבודה שלי. הוצאתי מהארון שלי ג'ינס שחור וחולצה מכופתרת שחורה ונכנסתי למקלחת. המים החמים זרמו על הראש והחזה שלי וכל הזוהמה מהבר אתמול נשטפה ברגע. "תפתח כבר!" שמעתי דפיקות על הדלת שהפריעו לשלווה שלי ויצאתי מהמקלחת כשרק מגבת למתניי. פתחתי את הדלת ולפניי נגלתה אמה. "זוז!" היא אמרה ורצה לאסלה. "דוחה" מלמלתי לצליל הקיא שלה שהעיד ששוב היא שתתה עד אור הבוקר עם חברים שלה והתכופפתי כדי לתפוס את השיער שלה בזמן שהיא מקיאה. "אתה יכול להמשיך להתקלח" היא אמרה כשסיימה. "לא צריך, כבר סיימתי" אמרתי והתכוונתי לצאת כשהרגשתי את המגבת נעלמת מעליי. "מה?" שאלתי אותה כשמשכה את המגבת. "אני גם צריכה להתקלח" היא אמרה. והתפשטה. "מה את עושה?" שאלתי אותה כבר לא מופתע ממנה. "אין כאן משהו ששנינו לא ראינו כבר קודם" היא אמרה ונכנסה למקלחת. "אתה מוזמן להיכנס איתי" היא אמרה ואני פשוט יצאתי. חזרתי לחדר ולבשתי את התחתונים והמכנזיים שלי. כפתרתי את החולצה השחורה שלי ועודדתי את עצמי לא להתפטר. סירקתי את השיער וסידרתי אותו ולאחר מכן גם נעלתי את הנעליים שלי והתבשמתי. יצאתי לסלון ובריידן ישב על הספה. "יוצא?" הוא שאל אותי. "עובד" עניתי והרמתי במהירות את המפתחות של האופנוע שלי. "אני לא אשן היום בדירה" הוא אמר. "אוו יש לך מישהו חדש?" שאלתי. "אולי" הוא ענה מחוייך. "אל תשכח קונדום" הוספתי ויצאתי לעוד יום במסעדת הגורמה שאני ממלצר בה. פתחתי את הטלפון ועברתי על הודעות מאתמול שפספסתי יחד עם הסיגריה שלי. "אל תאחר" האחמ"ש שלח לי והרס לי ברגע אחד את הסיגריה. "אגיע בזמן" עניתי לו ודיכאתי את הרצון להתפטר שרק גובר ממשמרת למשמרת. "אל תדאג, ברגע שתרוויח את הסכום שאתה צריך, תתפטר" ניסיתי לנחם את עצמי. סיימתי לעשן, חבשתי את הקסדה שלי ועליתי על האופנוע.

נכמסתי למסעדה שהיו רק עוד מלצר אחד והברמנית החמודה שהאמת, אין לי מושג אפילו מה השם שלה. "היי תיאו הגיע לך מכתב" אמרה הברמנית של המסעדה ופתחתי אותו, תלושי המשכורת שלי היו שם ושמתי אותם בתיק שלי אפילו בלי לעיין בהם מרוב שאני מיואש. "היי" שמעתי קול מאחוריי והסתובבתי, זה הייתה האח"מש. "קדימה למה אתה מחכה? ההזמנות לא יילקחו מעצמן ואנחנו עד לא בשעת העומס אפילו" הוא אמר וטפח על הכתף שלי. "לא איחרת" הוא הוסיף והלך משם. התקדמתי אל השולחנות וסידרתי אותם. ניקיתי אותת ואת הכיסאות והמסעדה נפתחה לציבור הרחב שזה ארבעה זקנים בלחץ שיושבים פה קבוע בכל בוקר..
הזקנים הגיעו ואני קשרתי את הסינר שלי ואת עניבת הפפיון הקבועה וניגשתי למלצר אותם. לקחתי הזמנות ומלצרתי שלושה שולחנות מתוך השישה שהתמלאו במסעדה בחיוך וברוגע כשבפנים אני עוד שניה קןרס מעייפות ומכאב ראש שתקף אותי. נאבקתי בעצמי והמשכתי למלצא, המשמרת עברה ברוגע יחסית. עמדתי ליד הבר ודיברתי עם הברמנית כשהמתנתי לאחד מהשולחנות שלי שיגידו אם הם צריכים משהו והמבט שלי התלכד עם המבט של אודי האחמ"ש. הוא סימן לי לבוא אליו והנהנתי. ניגשתי אליו וחייכתי בחנפנות. "אתה צריך משהו?" שאלתי. "תיאו" הוא אמר ולקח אותי הצידה כדי לדבר איתו. המעמד הפך למלחיץ. "קרה משהו?" שאלתי. "כן" הוא אמר. "אתה מטפל בשולחן מספר 9" הוא אמר. "אוקיי" עניתי לא מבין את הבעיה. האיש שישב שם נראה כמו כל העשירים והמפונפנים שיושבים כאן לאכול בדרך כלל, עוד אחד מיני הרבה. "מי שיושב בשולחן 9 מיוחד וחשוב מאוד. טפל בו בכבוד ותן לו קינוח ומשקה חם לבחירתו על חשבון הבית" הוא אמר והבנתי שזה מישהו שיש ללקק לו.