עברה חצי שנה ורגע החתונה שלנו הגיע. עמדתי שם בפעם השניה בחיים שלי מתחת לחופה הכי יפה שאמא שלי יכלה לארגן. ריי היה בידיו של פיליפ שעמד יחד איתי בחליפה תואמת שאמא שלי תכננה. אבא שלי עמד לצידי יחד עם אמא שלי והלב שלי נפל לתחתונים כשאייברי הגיעה מולי בתחילת השביל. התקדמתי לעברה וקדתי בפני אביה ששחרר את ידה ואני אחזתי בה במקומו. אבא של אייברי התקדם אל החופה יחד עם אישתו יד ביד והוא נראה כל כך מאושר. הוא סיפר לאייברי ולטימי על המחלה שלו ומיהרנו לעשות את החתונה כדי שהוא יספיק להיות בה. לא נשאר לו עוד זמן רב איתנו.
חזרתי יחד עם אייברי למקום שלנו בחופה והדמעות של אמא שלי לא איחרו לבוא. "אני אפתח בסיפור על היונים. היונים תמיד יחזרו לבן או בת זוגם..." הכומר התחיל לדבר אך אזניי נאטמו, שוב. "בואו נדבר על מה זאת אהבה. אהבה היא רגש שאתה או את חווים כלפיי מישהי או משהו אחר שאתם אוהבים ואתם פשוט לא יכולים להישאר אדיש לגביו..." הוא המשיך את נאומו והמשפט האחרון רק עזר לי יותר להבין את האהבה שלי לאייברי שעמדה מולי וידיה נחו בין שתי ידיי.
"האם את אייברי מלאני ארג׳נט תקחי את אלכסנדר כריסטופר ג'ורג' המליך השלישי נסיך בלינגטון להיות לך לבעל ולמלך ולהתחייב לדאוג לו בטוב וברע, באושר וברגעים קשים, בחולי ובבריאות, עד שהמוות יפריד בניכם?"
"אני מסכימה" אייברי אמרה וענדה לי את טבעת הנישואים הכי יפה שראיתי.
"והאם אתה, הנסיך אלכסנדר כריסטופר ג׳ורג׳ המליך השלישי נסיך בלינגטון תיקח את אייברי מלאני ארג׳נט להיות לך לאישה, מלכה ולהתחייב לדאוג לה בטוב וברע, באושר וברגעים קשים, בחולי ובבריאות, עד שהמוות יפריד בניכם?"
"אני.." התחלתי להגיד ועצרתי. אייברי הסתכלה עליי המומה. "אוי לא" אבא שלי אמר ושחררתי את ידיי מידייה של אייברי. אמא של אייברי כבר פרצה בבכי. "מה? אתה מה?" אייברי שאלה המומה ולחוצה. "אני.. אני.. אני מסכים" אמרתי ואמא שלי כמעט רצחה אותי. ענדתי על ידה של אייברי את טבעת הנישואים ושילבנו את ידינו.
"אני מכריז עליכם כבעל ואישה" אמר הכומר ושפתיי נחו על של אייברי ברכות.
YOU ARE READING
Happier
Romanceאנסטסיה את הנסיכה שלי" אמרתי באמצע המשחק המותח שלנו ודילגתי בין המדרגות בשמחה לעברה. "אלכסנדר אתה הלוחם שלי" היא לחשה כשהגעתי ונשאתי אותה על ידי כל הדרך למטה *** "האם את אנסטסיה פלנופה אליזבת' מורדון השניה, נסיכת ממלכת ביסט תקחי את אלכסנדר כריסטופר...
