"הלו?" אמרתי שוב וניסיתי לרכז את עצמי כמה שיותר לשיחה ולזיהוי הקול למרות שהאלכוהול ניסה להפריע לי. "תיאו?" שמעתי מהצד השני את קולה הסמכותי של שרלוט והלב שלי פשוט החסיר פעימה. "שרלוט?" שאלתי מרוגש כשהבנתי למי שייך הקול המלאכי הזה. "אלכס" היא קראה בשמי אחרי ששמעה אותי. דמעות איימו לפרוץ שוב ואני התאפקתי. "אלכס איפה אתה?" היא שאלה והטון שלה התרכך. "גם אני שמח לשמוע את קולך" השבתי לה. "בבקשה רק תגיד לי איפה אתה, תגיד לי שאתה בסדר" היא ביקשה שוב לדעת איפה אני ואילו אני, רציתי לנהל איתה שיחת חולין. "אצלי הכל טוב ומה איתך?" אמרתי לה. "אלכס" היא חזרה שוב על שמי. "איפה אתה?" היא הוסיפה והבנתי שהשיחה לא תתקדם עד שלא אענה על זה. "פה" אמרתי. "איפה זה פה?" היא שאלה. "בבית, חזרתי לבלינגטון" אמרתי וצמרמורת תקפה את גופי. "אתה היית פה היום?" היא שאלה. "כן" עניתי. "רציתי לדבר איתך" הוספתי. "אז תבוא הביתה" היא זרקה. "אני לא יכול עכשיו" אמרתי. "אלכס תבוא.. בבקשה" היא ביקשה ויכולתי לשמוע את האכזבה שבקולה. לא עניתי לה. "אני.. אני אשלח נהג שיביא אותך, מכל מקום" היא אמרה והדרך להגיע לארמון זאת הדאגה האחרונה שלי כרגע. עדיין לא עניתי לה. "אני אבוא לקחת אותך בעצמי" היא הוסיפה אחרי שלא הגבתי לדבריה. "אולי ניפגש איפהשהו באמצע?" ביקשתי ממנה ודמעות חזרו להציף את עיניי עם משמע קולה המתחנן. "בבקשה?" הוספתי. לארמון אני רוצה להגיע עם אייברי ובשעת יום שבה אמא שלי תוכל לדבר איתי בנחת. "בטח" היא ענתה. "רק תגיד לי איפה אתה נמצא ואני אגיע לשם" היא הוסיפה והוקל לי שהיא לא לוחצת עליי לבוא עכשיו. "מאחורי השוק, אני מחכה לך על הגשר למזח איפה שהדייגים יושבים" אמרתי אחרי שחשבתי על מקום שיהיה שקט ורגוע. "אהיה שם בעוד חצי שעה" היא אמרה וניתקתי את השיחה.
כל כך שמחתי לשמוע ממנה ויותר שמחתי על זה שאני הולך להיפגש איתה עכשיו. אספתי את הזבל שהשארתי בחוץ ונכנסתי לחדר בחזרה. "באני" קראתי לאייברי בעדינות והתיישבתי על המיטה לצידה. היא פקחה את עינייה. "מה יש?" היא שאלה מבולבלת ואני לא חיכיתי אפילו שניה בשביל לספר לה את החדשות המרגשות שלי. "בקיצור אז אני יוצא לפגוש אותה עכשיו" סיכמתי את הסיפור שלי מאושר והתכופפתי אליה לחיבוק. "לאן אתה יוצא בשעה כזאת? למה לא מחר?" היא שאלה והזיזה אותי ממנה והתיישבה. "ומה זה? שתית? אתה מסריח מוודקה וסיגריות" היא המשיכה לשאול והתעלמה מכל השמחה שלי ששרלוט סוף סוף ענתה לי והרגע הגדול אשכרה קורה. "שרלוט התקשרה אליי עכשיו והיא בדרך להיפגש איתי" אמרתי ובאמת שלא היה אכפת לי אם אני קצת שיכור ומסריח. "טוב אז אתה רוצה שאבוא איתך?" אייברי שאלה עייפה. "אין צורך, תחזרי לישון" אמרתי לה ונשקתי לפניה, לא רציתי שהיא תקום ותצא החוצה בשעה כזאת ועוד יותר לא רציתי לעייף אותה. ואת התינוק. "טוב תתקשר אם תצטרך אותי" אייברי אמרה "תתקשרי את אם משהו קורה" אמרתי ונשקתי לפניה לפני שיצאתי מהחדר בשקט לבוש בטרנינג וכפכפים עם גרביים.
YOU ARE READING
Happier
Romanceאנסטסיה את הנסיכה שלי" אמרתי באמצע המשחק המותח שלנו ודילגתי בין המדרגות בשמחה לעברה. "אלכסנדר אתה הלוחם שלי" היא לחשה כשהגעתי ונשאתי אותה על ידי כל הדרך למטה *** "האם את אנסטסיה פלנופה אליזבת' מורדון השניה, נסיכת ממלכת ביסט תקחי את אלכסנדר כריסטופר...
