Happier

פרק 9

סגרתי את דלת הבית של אייברי אחריה והיא התיישבה  על הספה והביטה בי. "איך זה הגיוני.." מלמלתי בשקט ואייברי הסיטה את מבטה. "את מרגישה טוב יותר?" שאלתי אותה. "יותר טוב" היא סיננה בשקט והתיישבתי על הספה לצידה. הרגל שלי קפצה במהירות והמחשבות שלי רצות. אייברי נשכבה על הספה ואני פיניתי לה מקום והנחתי את כפות הרגליים שלה על הברכיים שלי. "א..אני" התחלתי להגיד ועצרתי, אני לא יודע מה להגיד. איך זה אמור לקרות? למה עכשיו? למה דווקא לי? אני לא יודע איך להתמודד עם זה. "תיאו" היא קראה בשמי והעירה אותי מהמחשבות שלי, אני חושב שאני עובר התקף חרדה קל. "ממ?" מלמלתי והיא התרוממה והתיישבה על הספה. "הכל בסדר" היא אמרה וחיבקה אותי. גופה היה צמוד לשלי והרגשתי את פעימות ליבה. נשימתי נעתקה והיא קמה מהספה. הבטתי בה נכנסת למטבח וחוזרת עם כוס ובה מים קרירים. "תשתה, אתה נראה קצת חיוור" היא אמרה ולגמתי מהמים. "אני בסדר" אמרתי ושיקרתי, אני מרגיש שאני עומד להתעלף מרוב לחץ. "אתה מוכן לדבר על זה?" היא שאלה והתיישבה על הספה לצידי. הבטתי בה במבט חסר אונים וחיכיתי שתנחה את השיחה הזאת כי אני אבוד. "מה אתה מרגיש לגבי זה?" היא שאלה. "אני לא יודע עדיין" אמרתי ולגמתי עוד שלוק מהמים. "אני לא יודע מה אני מרגיש לגבי זה כרגע, לא חשבתי על זה אף פעם" אמרתי והיא הנהנה. "מה את מרגישה?" שאלתי והיא חשבה כמה דקות. "אני חושבת שזה משמח אותי" היא אמרה והבטתי בעינייה. "את חושבת שזה הזמן המתאים לזה?" שאלתי ברצינות. "את חושבת שאת מוכנה להיות אמא?" שאלתי והייתי שניה מלבכות. "אני לא יודעת" היא אמרה בשקט ודמעות נצצו בעיניה. "אני לא חושבת שיש מה להיות מוכנים לזה כל כך" היא אמרה. "את חושבת שבמצב שלנו כרגע, נוכל לתמוך כלכלית בילד? להאכיל עוד מישהו? לשלם 800 דולר בחודש על הצרכים שלו?" שאלתי והיא נשכה את השפה שלה. "אנחנו יכולים לתכנן הכל ולחסוך מעכשיו, שמעת את הרופא, זה רק השבוע השישי" היא אמרה באופטימיות שאני לא מצליח להבין. "שניה" אמרתי וקמתי ממקומי. 

"תיאו" היא קראה לי ונעמדה על רגלייה. "שניה" אמרתי שוב והרגשתי את התקף החרדה שלי מתגבר. אני צריך לזוז מפה ולחשוב. "אתה בסדר?" היא שאלה והעבירה את היד שלה על הבטן שלה. צמרמורת תקפה את גופי ואני מרגיש שאני לא מסוגל להמשיך לעמוד פה יותר. "שניה" סיננתי שוב והתקדמתי אל הדלת. "לאן זה?" אייברי שאלה כשהתקדמתי אל הדלת. "אני שניה יוצא וחוזר עוד מעט" אמרתי ויצאתי מהבית. "אתה מוכן לפחות להגיב על זה משהו לפני שאתה נעלם?" אייברי ביקשה ואני נעצרתי והסתובבתי אליה. "לא כרגע, אני חייב לעשן ולחשוב עם עצמי" אמרתי "גם לי יש דברים לחשוב עליהם וקיוויתי שנוכל לחשוב עליהם יחד" היא אמרה. "אני מצטער אבל אני לא מסוגל לדבר על זה כרגע ולדון על זה" אמרתי ולא הייתי מסוגל אפילו להסתכל לה בעיניים. "תעשה מה שאתה רוצה" היא אמרה וחזרה אל הבית עצבנית. "יופי תיאו" אמרתי לעצמי, עכשיו גם הצלחתי להרגיז אישה בהריון. ירדתי למטה וישבתי על ספסל אקראי. "מה אני עושה עכשיו?" שאלתי את עצמי בשקט. תפסתי את ראשי וחייכתי, יש אנשים שמנסים במשך שנים להיכנס להריון ולהביא ילד ולא מצליחים ואני? אני מתלונן כשזה בא לי כל כך בקלות ובלי כוונה. ועדיין אני לא מצליח להרפות מהמחשבות שלי. האם אני רוצה בזה בכלל? האם אני מוכן לזה בכלל? אולי אייברי צדקה ואין דבר כזה מוכנות להורות? אף אחד לא עונה לי על השאלות האלה. שוב זה הכה בי, הגעגוע לאמא שלי שתמיד ידעה מה להגיד כדי לעזור בסיטואציות כאלה. הדלקתי סיגריה וחשבתי, מאיפה נביא כסף במהירות שכזאת?, באיזה דירה נגדל אותו?, מי ישאר איתו בבית אחרי שיוולד?, מה הוא יחשוב עליי, שהרי אבא שלו חתיכת שקרן. האם אני רוצה לקחת עליי את כל זה? אין לי תשובה. ומנגד, אלה חיים חדשים שיצרנו יחד, האם יש בי את הכוח ואת שלוות הנפש להפסיק את ההריון הזה ולמנוע מהילד הזה להגיח לאוויר העולם? האם זה בכלל ממקומי להגיד לאייברי מה אני חושב שכדאי לעשות עם ההריון הזה? האם היא תיפגע? האם אני אפגע מזה? ומה אם יצא לנו ילד שלא נאהב? כל כך הרבה חששות ושאלות שעולות במוחי ורק דבר אחד ברור לי כרגע, אני נגד הפלה. אני לא יודע אם אני מעוניין לגדל את הילד הזה או לא אבל אני לא אפציר באייברי להפיל את העובר.