"רגע.. אני.. לא..." עצרתי את הנשיקה המוזרה הזאת. "סליחה אחי" אמרתי ובריידן נמתח לאחור. "אני פשוט לא גיי" אמרתי. "זה לא עבד לי שם למטה" הוספתי והצבעתי על השמיכה. "זה בסדר, סליחה זה באשמתי" בריידן אמר ונעשה קצת אדום. "אני מצטער שאני ככה מבולבל קצת" הוא אמר וקם מהמיטה. לא רציתי שזה יהפוך למוזר אבל לפני שהספקתי לומר משהו הוא כבר נעלם מהחדר שלי. "בריידן" יצאתי אחריו "זה בסדר אחי באמת לא פאדיחות ולא כלום, אוהב אותך הכי שיש ואני שמח שעזרת לי ואין כמוך" הוא אמר וחיבק אותי. "אוהב אותך" לחשתי לו והוא חייך ונכנס לחדר שלו. סידרתי קצת את הסלון ואת המטבח ושטפתי את הכלים המלוכלכים כשאייברי חזרה לבית עם שקיות והניחה את האוכל על השיש. "באני קמת!" היא אמרה בהתלהבות וחיבקה אותי. "תגידי את יצאת בלי חזייה?" שאלתי אותה והיא גלגלה את עינייה. "תגיד יצאת בלי מכנסיים?" היא שאלה באותו הטון ומשכתי אותה לחדר. "תיאו!" היא קראה כשנכנסנו פנימה וסגרתי אחרינו את הדלת. "מה זה משנה לך?" היא שאלה כשלא עניתי לה. לבשתי מכנסיים וחולצה אקראית מהארון והסתובבתי עם הגב אליה. "אולי אני אצא לרחוב בלי חולצה?" שאלתי אותה. "זה לא אותו הדבר" היא אמרה. "אם זה מפריע לך שאני יוצאת בלי חזייה מהבית אז לי מפריע שאתה לובש חולצות מכופתרות וצמודות" היא אמרה ברצינות וחלצה את הנעליים שלה. "את רצינית?" שאלתי אותה. התיישבתי על המיטה מולה והחזקתי בידה. "תביני, אני פשוט לא רוצה שאנשים ינעצו מבטים במה ששייך לי" אמרתי ברצינות והיא שחררה את היד שלה מידי והניפה לכיווני אצבע שלישית. "שלך?" היא שאלה ברצינות וצחקתי "מה ששלך שלי" עניתי והיא צחקה ויצאה מהחדר.
יצאתי למטבח אחריה וניסיתי להתחנף. "את כועסת?" שאלתי אותה והיא חיבקה אותי. "אתה כועס?" היא שאלה וחייכתי. תפסתי את פניה הקטנות והנחתי נשיקות על הלחיים שלה. "דיי" היא ביקשה וצחקה. "אני אוהב אותך" אמרתי וחיוך נפרש על פניה. "אני רעבה" אייברי אמרה. "אז בואי נכין משהו" אמרתי והוצאתי מהמקרר מצרכים לארוחה שאייברי תבשל. הכנו ביחד ארוחת בוקר ואני חתכתי סלט ואייברי צחקה. "מה זה הגודל הזה?" היא שאלה. "ככה חותכים סלט" אמרתי והיא לקחה את הסכין מהיד שלי. "זוז אני אראה לך איך חותכים" היא אמרה וזזתי הצידה. "אפילו לחתוך סלט כמו שצריך אתה לא מסוגל" אייברי אמרה וחתכה אחריי את המלפפון והעגבניה לחתיכות קטנות יותר. "אני יודע לחתוך סלט מעולה" אמרתי בביטחון. "תערוך את השולחן" אייברי ביקשה ובדקתי מי רוצה לבוא לאכול. אמה ישנה ובריידן עסוק בלהיות עצוב ולא רוצה לשבת איתנו. ישבנו לאכול רק שנינו. "תביא מלחייה" אייברי ביקשה לפני שהתיישבתי וניגשתי למטבח להביא לה מלחייה. "אתה זוכר מה יש בשבוע הבא?" אייברי שאלה והאמת היא שלא. "בטח" עניתי עם ביטחון. "אל תשכח לקחת חופש ביום הזה" היא אמרה במתיקות. "אני רוצה שנעשה משהו מיוחד" היא אמרה ואני חייכתי למרות שאין לי מושג על מה היא מדברת. אמה התעוררה ונכנסה למטבח כמו רוח סערה. "מתפוצץ לי הראש" היא מלמלה ובלעה שני משככי כאבים. "רוצה לאכול?" אייברי שאלה אותה. "יותר להקיא" אמה ענתה לה וחזרה לחדר שלה. "בשבוע הבא יש לי את הראיון לחברה" הזכרתי לאייברי. "אני זוכרת" היא אמרה. "אני מקווה שזה לא יתנגש לך" היא אמרה. "גם אני" אמרתי למרות שאין לי מושג. "אני הולך להתקלח" קבעתי ופיניתי את הצלחת שלי לכיור. "היה ממש טעים" אמרתי ונשקתי לאייברי.
YOU ARE READING
Happier
Romanceאנסטסיה את הנסיכה שלי" אמרתי באמצע המשחק המותח שלנו ודילגתי בין המדרגות בשמחה לעברה. "אלכסנדר אתה הלוחם שלי" היא לחשה כשהגעתי ונשאתי אותה על ידי כל הדרך למטה *** "האם את אנסטסיה פלנופה אליזבת' מורדון השניה, נסיכת ממלכת ביסט תקחי את אלכסנדר כריסטופר...
