פתחנו את הקופסה השחורה לאט לאט ביחד ומתוך הקופסה צצו בלונים וקונפטי בצבע כחול אחיד שאמרו שיש לנו בן. שמחנו כל כך ואייברי התחילה לדמוע מההתרגשות. כולם קפצו עלינו במזל טוב והייתי מאושר ממש. אם לומר את האמת, לא באמת אכפת לי מהמין שלו אבל קיוויתי שזה יהיה בן. נשקתי לשפתיה של אייברי ולפני שכולם התפזרו והשיקו כוסות ללחיים אני תפסתי את כף ידה של אייברי וירדתי על ברך אחת. ביד השניה הוצאתי מהכיס את הקופסה עם הטבעת שלה והיא הביטה בי במבט מרוגש. היא ידעה שזה יבוא עכשיו. "אייברי אהובתי, אם ילדי. תתחתני איתי?" שאלתי וכולם היו מופתעים. לא הרחבתי במילים יותר מדיי, את מה שיש לי להגיד לה וכמה אני אוהב אותה היא כבר יודעת, שמעה ותשמע עוד הרבה. קריאות של 'אוו מיי גאד' ו-'אני לא מאמינ.ה' וכל שאר קולות הפליאה נשמעו מסביב מאנשים. חייכתי לאייברי שהביטה בפליאה בטבעת ואז הסתכלה למצלמה, בעלה של ברברה המשיך לצלם למזלי גם אחרי שחשפנו את מין התינוק וההצעה הייתה מצולמת גם היא. "כן" אייברי אמרה אחרי לא הרבה זמן והתרוממתי בחזרה. הכל היה כל כך מאושר והרגיש כל כך נכון. הוצאתי את הטבעת מהקופסה שלה וענדתי על היד של אייברי. למזלי גם קלעתי במידה של האצבע שלה. כולם קפצו עלינו שוב במזל טוב ושמחו בשבילנו ופתאום שמתי לב לכל האנשים שבחדר הזה, כולל הבוס שלי והחברים מהמלצרות מהבר והמשרד שקצת יותר רחוקים ממני ועדיין באו לשמוח איתנו, כל האנשים שלרגע אחד שמחים איתי בהישג שלי ושרף לי בעומק הלב. כמה הייתי רוצה להרים טלפון לשרלוט ולספר לה שאני מאושר והחיים שלי טובים עכשיו וכמה רציתי חיבוק מאמא שלי שתשמח איתי. "הכל בסדר?" אייברי שאלה אותי והנהנתי. גם היא מתגעגעת לאמא שלה וכואב לה שאמא שלה לא פה איתה ביום המיוחד הזה. "זה כלום" אמרתי וחייכתי. התנשקנו נשיקה קצרה ואנשים תפסו אותנו לשיחות חולין.
בין כולם שבירכו אותנו, שמתי לב שרק בריידן יושב בצד ונראה קצת מצוברח. החלטתי לעזוב את אייברי עם הברכות של כולם וניגשתי אליו. "היי מה קורה?" שאלתי והוא עטה חיוך מזוייף וכאוב שלמדתי להכיר מקרוב על עצמי. "אני באמת בסדר" הוא אמר ושיקר. "איפה בן בן, למה אתה לבד?" שאלתי אותו. "הוא בטח פה איפהשהו" הוא אמר בלי להסתכל אפילו לכיוון שלו ומשהו הרגיש לי לא בסדר. "מה קרה?" שאלתי אותו. הוא לא ענה ושמתי לב למפתחות של האוטו שהוא מחזיק בידו. נראה שהוא עומד ללכת בקרוב. "תקשיב אתה יודע ש.." התחלתי להגיד. "לא תיאו, זה לא משנה עזוב אותי עכשיו. אנחנו עוד נדבר על זה בפעם אחרת, היום זה יום השמחה שלכם" הוא קטע אותי וקם מהספה. "טוב אנחנו עוד נדבר" אמרתי והוא שם עליו גם את המעיל שלו. "אבל לאן זה?" שאלתי אותו. "לבית, ככה עדיף" הוא אמר. "מה?" שאלתי מבולבל. "אני לא רוצה להרוס את מצב הרוח שלכם" הוא אמר והתקדם אל עבר הדלת. "בריידן תעצור!" דרשתי ממנו והוא עמד במקומו והסתובב אליי. "אני לא רוצה שתלך מפה ככה" אמרתי את האמת. "אתה יכול לדבר איתי" הוספתי והתקרבתי אליו. "תקשיב אחי, מזל טוב ואני אוהב את שניכם אבל אין לי כל כך מצב רוח לדבר על זה ולהתעסק בזה עכשיו" הוא אמר והביא לי חיבוק לפני שיצא מהדירה ונעלם. הלכתי לחפש את בן. הבנתי שרק אצלו אני אמצא תשובה למה שקרה לבריידן. מצאתי אותו עם אמה במרפסת. "היי בן!" אמרתי כשנכנסתי. "היי!" הוא קרא בהתרגשות. "תגיד, אפשר להחליף איתך איזו מילה?" ביקשתי בעדינות. "בטח בטח" הוא אמר וחיכה שאומר את מה שרציתי. "ביחידות?" הוספתי לשאלה שלי ואמה קמה על רגליה. "אוקי הבנתי את הרמז" היא אמרה בחיוך מזוייף. "אגב מזל טוב על הבת" היא הוסיפה לפני שנכנסה לבית. "זה בן בכלל" אמרתי לה אבל היא לא שמעה אותי.
YOU ARE READING
Happier
Romanceאנסטסיה את הנסיכה שלי" אמרתי באמצע המשחק המותח שלנו ודילגתי בין המדרגות בשמחה לעברה. "אלכסנדר אתה הלוחם שלי" היא לחשה כשהגעתי ונשאתי אותה על ידי כל הדרך למטה *** "האם את אנסטסיה פלנופה אליזבת' מורדון השניה, נסיכת ממלכת ביסט תקחי את אלכסנדר כריסטופר...
