הגענו לבית של ההורים שלה. המתח שבנינו רק גבר. "אני אקח את הצלחות" אמרתי והוצאתי אותן מתא המטען. "יופי" היא אמרה ונעלה את האוטו אחריי. התקדמנו לכניסת ביתה ואייברי הקישה על הדלת בעדינות. "מאמי!" אחותה פתחה לה את הדלת ואייברי קפצה עליה. "היי" היא אמרה לי ולחצתי את ידה. "תיאו" אמרתי והיא חייכה "אני יודעת" היא אמרה ונכנסנו לבית. "שלום לכם!" אמא שלה בירכה אותנו מהמטבח. "היי" אמרתי והלכתי להניח את הצלחות על האי במטבח. "זה בשבילך" אמרתי לה והיא נראתה שמחה. "תודה רבה למרות שלא היית צריך" היא אמרה ונשקה ללחיי בנימוס. ראיתי את כל משפחתה של אייברי בבית אבל לא את אייברי. אמא שלה ואני במטבח לבד. "תני לי לעזור לך" אמרתי והפשלתי שרוולים. "אוי מעולה! לחתוך סלט אתה יודע?" היא שאלה ולא ידעה שסלט זה אחד משלושת הדברים היחידים שאני יודע להכין, ואלוף בזה!
"אמא אני יכולה לקחת את הסו שף שלך לכמה דקות בבקשה?" אייברי נכנסה כשסיימתי לחתוך את הסלט ואמא שלה הסתובבה אליה. "בוודאי, הכל בסדר?" אמא שלה שאלה ואייברי הנהנה. "בסדר גמור אני פשוט רוצה להכיר אותו לכולם ולהראות לו את החדר שלי" אייברי אמרה. "נתראה" אמרתי והלכנו משם לחדרה הישן של אייברי.
"איך את?" שאלתי אותה והיא התיישבה על המיטה בשקט. "את בסדר? את נעלמת לי, השארת אותי עם אמא שלך במטבח" המשכתי והיא המתינה בסבלנות שאסיים והיא תוכל לדבר. "תיאו אני עדיין תקועה על הריב שהיה פה.. אתה לא יכול להתעלם ממנו" היא אמרה ולפני שהיא המשיכה קטעתי אותה. "אמרנו שנדבר על זה כשנגיע לבית" אמרתי. "אבל אני רוצה לדבר על זה עכשיו!" היא דרשה והתיישבתי לצידה. "אייברי אני מצטער על מה שאמרתי, את יודעת שלא התכוונתי ואני אוהב אותך אבל מה שאמרתי, היה אמיתי. המלכה היא אמא שלי ואני הנסיך" אמרתי ברצינות והיא התחילה לצחוק. "אני פשוט לא מאמינה על עצמי שהתאהבתי בפסיכופת" היא אמרה בלגלוג וחיפשתי הוכחות שנמצאות עליי כרגע. "אני לא פסיכופת" אמרתי. "באמת קוראים לי אלכס המליך ובשנתיים האחרונות גם תיאו גריי" ניסיתי לשכנע אותה והוצאתי לה את הארנק שלי.
"תראי" אמרתי והוצאתי את תעודת הזהות הישנה שלי. "זה מזוייף" היא אמרה והוצאתי מהארנק תמונה של אמא ואבא שלי יחד איתי, תמונה כזאת שלעולם לא יצאה לעיתונות. "רואה? זה אני וזה אבא שלי וזאת אמא שלי" אמרתי והיא פערה את פיה. "זה פשוט לא הגיוני" היא אמרה ואני חושב שהיא מתחילה להאמין לי. "תקשיבי, אני יודע שזה נשמע ממש הזוי ומופרך אבל אני הנסיך האמיתי, אני הוא זה שברח" אמרתי והיא נשארה חסרת מילים. "ז.. זה.. זה פשוט לא יכול להיות!" היא אמרה. "אף מילה על זה לאף אחד בבקשה ממך" אמרתי לה והיא עדיין לא הבינה איך זה אפשרי ולא הגיבה לי. "אייברי?" שאלתי והיא עדיין הייתה פעורת פה. "אני אבין אם תרצי להיפרד עכשיו" אמרתי והיא הביטה בי. "אני חושב שאלך" אמרתי ונעמדתי על רגליי. אייברי אחזה בזרועי ונעמדתי עם הגב אליה בלי לומר כלום. אייברי נעמדה וחיבקה אותי. "אני מצטער שצעקתי עלייך ולא רציתי לספר לך" אמרתי בשקט וצנחתי על הכתף שלה. "זה בסדר, אני מצטערת שלחצתי" היא אמרה.
YOU ARE READING
Happier
Romansaאנסטסיה את הנסיכה שלי" אמרתי באמצע המשחק המותח שלנו ודילגתי בין המדרגות בשמחה לעברה. "אלכסנדר אתה הלוחם שלי" היא לחשה כשהגעתי ונשאתי אותה על ידי כל הדרך למטה *** "האם את אנסטסיה פלנופה אליזבת' מורדון השניה, נסיכת ממלכת ביסט תקחי את אלכסנדר כריסטופר...
