Happier

פרק 18

"זה שייך לגברת הזאת ששם" אייברי אמרה ממש עצבנית. "טימי, אתם עשיתם ילד?" שאלתי בכוונה ככה ולא 'הכנסת אותה להריון?' כי אני חשבתי שזה יכניס אותו לקצת פורפורציה. שאלתי את טימי שעמד שם בלי שום הבעת פנים ובלי לומר מילה. "כ..כן" טימי אמר בגמגום. "אב..אבל לא התכוונו שזה מה שיקרה" הוא אמר בתמימות ופחד. "זה לא משנה אם זה בכוונה או לא, מה תעשו עכשיו? זה לא משנה את התוצאה" הרגשתי שאני חייב קצת 'להיכנס' בו בתקווה שהוא יבין את הטעות שלו. "אני לא יודע, קיוויתי שפשוט נסתדר כמוכם או משהו" הוא אמר ואייברי התיישבה לצד מיה. "טימי אנחנו כבר מבוגרים, אתם ילדים, אנחנו יודעים מה לעשות בסיטואציות כאלה ואחרות שאתם לא בהכרח תוכלו לפעול כמו שצריך" היא הסבירה לו אבל הוא לא נראה קשוב. "ממתי אתם יודעים על זה?" שאלתי. "מאתמול במסיבה" מיה אמרה ומשכה באף שלה. "ומה עכשיו?" שאלתי אותה. "מה את רוצה לעשות?" אייברי הוסיפה לשאול. "אני לא יודעת" היא ענתה. "רציתי ללמוד ולעבור לארצות הברית" היא אמרה. "ואת מבינה שזה יהיה קשה יותר עם ילד?" שאלתי אותה וטימי ניגש וחיבק אותה. "אתם מלחיצים אותה" הוא אמר. "תבין, אנחנו עובדים בעבודות שמכניסות מספיק כסף כדי שנוכל לגור בבית הזה וכדי שנוכל לתמוך בילד הזה כלכלית" אמרתי "ולנו יש תואר מהקולג' וסיימנו תיכון" אייברי המשיכה אותי. "אתם לא בשלב שאפשר פשוט לזרום עם זה, צריך לתכנן דברים כאלה" אמרתי וטימי הביט בי במבט עצוב. "אז מה, גם לכם זה קרה בטעות ולא תכננתם כלום מזה" הוא אמר. "טימי אתה בעצמך עוד ילד" אמרתי וניסיתי לעזור לאייברי להסביר לו. "עדיין לא סיימתם את התיכון" אייברי הוסיפה את התיכון שוב, לא שזה משנה בעיניהם אבל כבר לא היה עם מי לדבר, הם לא פה עדיין. "הפלה זאת לא מילה גסה" אייברי אמרה וכל העיניים נישאו אליה בחדר. "אייברי זה לא נושא שבכלל נתון לשיקול דעתך" טימי אמר לאייברי. "אני יודעת, אני רק מציינת עובדות" היא הגיבה לו. "אז אם ככה את מתייחסת למצב שלנו כשאת במצבך אז צר לי אבל את צבועה ומגעילה" טימי  אמר ואייברי נכנסה לחדר עצבנית. "אני רק מנסה לעזור לך אבל אם אתה לא לוקח ברצינות מה שאני אומרת לך ורק מנסה לריב איתי אז צר לי" היא אמרה וטרקה את הדלת.

טימי נשאר קפוא. הוא לא ציפה לתגובה כל כך חריפה מצד אייברי והאמת שגם אני חושב שמשהו בתגובה שלה היה קצת תמוה ותוקפני מדיי למרות שהיא צודקת ואם אייברי הייתה נכנסת להריון ממני או מישהי אחרת בגיל 18 והייתי חופשי כמו טימי, הייתי מייעץ לה להפיל ולא תומך בכלל בהריון הזה. אבל נראה לי שטימי חושב אחרת וכרגע זקוק לחיבוק וחום. חיבקתי אותו, הרגשתי שהוא זקוק לזה יותר מכל דבר ומעל הכל, חייב קודם כל להרגע כדי לחשוב בהגיון. המבט של אייברי כשאמא שלה לא קיבלה את זה שהיא בהריון וביקשה ממנה לא לדבר איתה שוב עוד שורף לי בלב ותקוע לי בראש. "בבקשה טים תדברו על זה ותשקלו את כל האופציות שוב" התחלתי להגיד לו לתוך החיבוק והוא הנהן, "תחשוב על העתיד שלך ועל העתיד שאתה תוכל להעניק לילד הזה עכשיו או לילד שתביאו בעוד 10 שנים" המשכתי והוא לקח צעד אחורה מהחיבוק הזה. "אל תדאג לה, אני כבר אדבר איתה והיא תירגע" אמרתי והוא התיישב עם מיה. "תחייך, הכל יהיה בסדר" אמרתי לפני שהלכתי לחדר במהירות אחרי אייברי ואותו השארתי עם חומר למחשבה ולשיחה רצינית עם מיה. "באני?" דפקתי על הדלת וקראתי לה בשקט. "איך? תסביר לי איך הם חושבים להסתדר?" אייברי פתחה את הדלת ושאלה אותי תוך כדי שהיא ממהרת לחזור למיטה. לא עניתי לה ואם לומר את האמת, גם בראש שלי זאת המחשבה היחידה שעברה. "אל תדאגי להם הם יגיעו להחלטה הטובה ביותר ויצליחו, תראי אותי, ברחתי מהבית בגיל 18 ותראי איפה אני היום" אמרתי את מה שחשבתי שיעזור לה להרגע מהעצבים עליו והיא נעצה בי מבט שפחדתי ממנו. "זה שונה, לא היה לך דד ליין של 9 חודשים עד שפאקינג תינוק מצטרף אליך" היא אמרה ולא טעתה. "לך היו ארבע שנים שבהן עבדת למדת והשגת הון עצמי כך שתוכל להתחיל חיים עם ילד ויש לך עבודה מסודרת והשכלה נאותה" היא המשיכה. "ואתה לא צריך לקחת בחשבון בכל צעד וצעד שתחליט לעשות ילד קטן שתמיד יהיה שם איתך ושאתה צריך לדאוג לו להכל" היא אמרה וכרגיל, גם צדקה. "לכעוס עליהם לא יעזור כבר, הם צריכים את התמיכה שלנו עכשיו" אמרתי והנחתי לה לחשוב כמה שניות.