"איך?" שאלתי את אייברי כשיצאתי מתא ההלבשה בחנות שגררה אותי אליה וקצת הסתבכתי עם הבגד שנתנה לי למדוד. "מושלם" היא אמרה והתחילה לצחוק עליי. "מה את צוחקת?" שאלתי אותה. "למה אתה כל כך מבואס?" היא שאלה. "אני שונא לעשות קניות" עניתי והיא התקרבה אליי וסדרה את צווארון החולצה שמדדתי. "אני אוהבת את הבגד הזה עליך" היא אמרה וחייכתי. "אני לא יכול ככה יותר" אמרתי. "מה אתנ לא יכול?" אייברי שאלה. "אני לא יכול עם החיוכים האלה יותר" עניתי ומשכתי אותה איתי לתוך התא. "בואי לפה" אמרתי וסגרתי את דלת התא. "מה אתה עושה משוגע?" אייברי שאלה מובכת ואחזה בפניי ברכות. "מה שחיכיתי לעשות מהבוקר" השבתי והרמתי אותה עליי. "תיאו!" היא קראה והסמיקה. "אני לא יכול עם היופי הזה יותר" עניתי והדבקתי את שפתינו לנשיקה סוחפת.
עברו כבר שלושה חודשים מאז שהתחלנו לצאת ואני מרגיש אושר וסיפוק מכל רגע שאני נמצא איתה. היא כל כך בוגרת וילדותית בו זמנית וכל דבר בה פשוט עושה לי את זה. אני מגלה איתה רגשות חדשים שלא יצא לי להרגיש לפני.
"בבקשה לא להיות ביחד בתא מדידה אחד" אמרה אחת המוכרות. "סליחה" אייברי אמרה. "אני רק עזרתי לו ללבוש את החולצה" היא הוסיפה ונישקתי לה את הצוואר. "משוגע" אייברי לחשה באוזן שלי ויצאה החוצה. אספתי איתי את הבגדים שאני מתכוון לקחת ולבשתי את החולצה שלי. יצאתי גם אני מהתא והלכנו אל הקופה לשלם. "אתה לא נורמלי!" אייברי אמרה כשיצאנו ונזפה בי.
יצאנו מהחנות ובידיי כל השקיות מהיום הארוך והלא נגמר הזה. "מה כבר קרה" אמרתי והיא הייתה נבוכה. "תפסו אותנו" היא אמרה ופערה את עינייה. "אז מה" עניתי ומשכתי אותה מידה לכיוון היציאה מהקניון. "רגע!" היא צעקה ונעצרנו במקום. "מה קרה? מה ראית?" שאלתי וידעתי מה עומד לבוא. "זה כל כך יפה" אייברי אמרה והצביעה על מעיל בחלון ראווה. "את רוצה אותו?" שאלתי אותה והיא הנהנה כמו ילדה קטנה. "אז קחי אותו" אמרתי והבאתי לה את כרטיס האשראי שלי. אייברי טסה לחנות בהתלהבות וקנתה את המעיל.
"זה מושלם" היא אמרה והתלהבה מהמעיל כמו ילדה קטנה ונשקה ללחי שלי בהתרגשות. זה גרם לי לחייך מאוזן לאוזן. שילבתי את אצבעות ידיי באצבעות ידייה והמשכנו לטייל בקניון. "בא לי גלידה" אמרתי "בוא נאכל גלידה" אייברי אמרה והלכנו יחד לדוכן הגלידה. נעמדנו בתור בדוכן גלידה ולפתע אני קולט ממש מולי עובד של הארמון. ראיתי את אברמסון, עובד משק בית בארמון ופתאום, עם שקית ביד, יוצאת מחנות אחת במלוא הדרה, את אמא שלי. אנשים הקיפו אותם ובירכו את המלעה ואני, נכנסתי ללחץ אטומי. "אולי נלך?" שאלתי את אייברי שכבר ביקשה מהמוכר את הגלידה שלה. "תכף נזוז" אייברי אמרה. " קודם נאכל.." היא התחילה להגיד ואני קטעתי אותה. "לא! נזוז עכשיו" אמרתי ושילמתי למוכר על הגלידה של אייברי. "מה יש לך?" אייברי שאלה ואני התחלתי להזיע מהלחץ. "שכחתי משהו חשוב מאוד בעבודה, אני צריך לרוץ לקחת את זה" שיקרתי. אני לא יכול להישאר פה. "בסדר, אני אסיים את הגלידה ונזוז" אייברי אמרה ודחפה כפית גלידה לפה שלה.
YOU ARE READING
Happier
Roman d'amourאנסטסיה את הנסיכה שלי" אמרתי באמצע המשחק המותח שלנו ודילגתי בין המדרגות בשמחה לעברה. "אלכסנדר אתה הלוחם שלי" היא לחשה כשהגעתי ונשאתי אותה על ידי כל הדרך למטה *** "האם את אנסטסיה פלנופה אליזבת' מורדון השניה, נסיכת ממלכת ביסט תקחי את אלכסנדר כריסטופר...
