בעלת האוב | פנטזיה רומנטית לנוער+

פרק ז

שלום לכולם, על חוסר הנוכחות שלי החלטתי להעלות היום פרק ארוך מהרגיל. מקווה שתהנו ואם יש שאלות או משהו כתבו לי, מקווה שיהיה מובן. ותודה רבה לכם על התמיכה והמילים החמות! שתהיה לכם קריאה מהנה ויום נפלא!:)

***

הנזיר

המראה שנחשף בפניי גרם לי לקפוא במקומי.

קפאתי, כיוון שלא ידעתי מה היה עליי לעשות. האדמה עמדה לבלוע אותה והיא אפילו לא ידעה את זה. פניתי לעברה, כאשר הענפים יצאו לקראתי, תוקפים אותי בקוציהם וקליפותיהם. הרמתי את הרומח באוויר, לפני שחתכתי אותם בתנופה חדה ומהירה והעפתי אותה מדרכי.

האדמה נרעדה תחת רגליי ונפלתי על ברכיי, מצמיד את ידי אל הרצפה הקשה של היער. במהרה האפר תחת גופי הפך לבוץ ומשך את כף ידי עמוק מתחת לפני השטח ופנימה לתוך האדמה. הרכות והחום של הבוץ והאפר בלעו אותי פנימה והרגשתי את הכל - הרגשתי את היער כולו.

האדמה זעקה לעזרה וביחד איתה יכולתי גם לשמוע את קולה הנואש והאבוד של אילייה, האישה שהצילה אותי מילדי היער. היא קראה לי ורצתה שאבוא ואצטרף אליה - זה היה קולה, אבל ידעתי שזאת לא הייתה היא. כאשר משכתי את ידי מתוך הבוץ והגועל ונתקתי את הקשר שלי מהיער, הענפים חזרו לתקוף אותי.

ניסיתי להתחמק מהענפים שבאו לקראתי, אך לא הצלחתי. וכיוון שלא יכולתי לזוז כאשר האדמה עלתה מעל פני השטח ועטפה את עשביה ושורשי העצים מסביב לרגליי, הענפים התוקפים הצליחו לחתוך ולהיכנס לתוך בשרי בתנועה חדה וכואבת. זעקתי מבעד לכאבי, לוקח נשימה עמוקה ומאופקת לתוך ריאותיי.

סובבתי את הרומח אל הרצפה ונעצתי את הלהב לתוך האדמה, דוחף את עצמי בקפיצה גבוה, מעלה באוויר. וכאשר השתחררתי מהיער ונפלתי בחזרה על האדמה, מיהרתי ופניתי לגופה הכבול והקבור של אילייה תחת שורשיי וענפיי היער. ניסיתי לחשוב על דרך מהירה לשחרר אותה מבלי לפגוע ביער, כיוון שידעתי שהוא יחזור ויפגע בי בחזרה. ולמרות שהייתי המגן של המקום הזה - המקום הזה לא בטח בי בכלל.

השכבתי את הרומח על פני האדמה, כאשר העשבים החלו לעטוף ולכסות את המוט הארוך והצמדתי את כפות ידיי על פני השטח למרגלות גופה של אילייה. יכולתי להרגיש את הקשר הפתוח וההדוק שלה עם היער וידעתי שאם אבחר באמת לפגוע באחד העצים, אפגע גם בה. מבלי לחשוב יותר מדי, לקחתי נשימה עמוקה ורועדת לתוך ריאותיי והרמתי את הרומח באוויר, לפני ששיסעתי את בסיסו של העץ לצידו היא נכבלה.

שמעתי אותה זועקת מבעד לענפי העצים שעטפו אותנו בצלילי הרוח, לפני שהרמתי את הרומח ופקדתי עליו לחזור לתוך גופי. האור חזר והאיר את כף ידי, כאשר הרומח חזר ונכנס לתוכה, חולפים דרך זרועי וישירות לתוך הקעקועים שכיסו את גופי. הושטתי ידיי ומשכתי בכוח בקשרי הענפים והשורשים שעטפו אותה כשרשרת של חבלים מסביב לגופה.