בעלת האוב | פנטזיה רומנטית לנוער+

פרק יז

שלום לכולם, אנחנו קרובים לסוף ולכן החלטתי שאני אעלה פרק בכל יום ראשון, מקווה שתהנו ושהפרק יהיה מובן!
שתהיה לכם קריאה מהנה:)

***

אילייה

"אילייה!"

הכרתי את הקול הנוזף הזה - זה היה הנביא. קולו המנחם והמוכר חזר ועטף אותי בתוך החשכה ובדיוק כמו בפעם הקודמת בה העלתי אותו באוב - הוא קרא בשמי ונזף בי.

"מה את עושה, אילייה?!" הוא חזר ופקד עליי, "עלייך להפסיק - משימתך עוד לא הושלמה וכן, אינך יכולה למות-"

"אבל-"

"בלי אבל!" הוא החזיר לי, כאשר הרגשתי בכוחי העצום יוצא ממני וזורם לתוך גופו של טאמין הנלחם בשדה הקרב על חייו. "עלייך להגיע אל המלך ולעצור את המלחמה-"

"המלך נמצא פה - הוא כאן בשדה הקרב ואם אעביר את כוחי לתוך גופו של טאמין, הוא יישא את הביצה אל המלך ויעזור לו בקרב." הסברתי והוספתי בביטחה, "הוא יעצור את המלחמה הזאת!"

הייתי בטוחה בדבר.

"הו, אלי הקדוש!" הצהיר בפניי הקול ונשף מבעד לייאוש, "את עדיין לא מבינה, אה, אילייה?" יכולתי לראות את הזקן מניד את ראשו לשלילה בדמיוני הרחוק. "את חושבת שניתן לעצור את הקרב בקרב נוסף? לא לשם זה שלחתי אותך אחרי הכוח הזה".

"אז לשם מה?"

החזרתי בייאוש, לתחושת חוסר האונים שעטפה אותי מכל צדיי; בייחוד כשהתחלתי להרגיש בכל רגשותיהם של בני האדם וכן גם השדים שעמדו על פני האדמה הזאת - יכולתי להרגיש את מחשבותיהם אפופי הזימה וכן גם את פחדם העצום שצימרר אותי ברעד.

יכולתי להרגיש את כוחי חודר לתוך נפשו של טאמין וממלא את גופו בעוצמה - יכולתי להרגיש אותו נלחם כנגד בני האדם, כאשר הוא קרא בשמי וניסה להעיר אותי בכוח.

"יש יותר מדרך אחת לעצור במלחמה הזאת-"

"איזו?!" התפרצתי בייאוש, מנסה להבין את אשר רצה ממני הזקן. "איזו עוד דרך יש? ומדוע אינך יכול פשוט להגיד לי אותה, מה עליי לעשות - אני לא יכולה יותר עם החידות הללו!"

"תמיד יהיה לך זמן לרחמים עצמיים ותמיד תוכלי למות - אבל לא עכשיו, אילייה." השיב לי קולו המנחם במקום זאת. "מאות אנשים - בין אם הם שדים או בני אדם - מתים ברגע זה ממש-"

"אני יודעת!" עיניי מלאו בדמעות, אך לא יכולתי להרגישן על לחיי. "אני מרגישה אותם - את כל אחד ואחד מהם!"

"אני יודע, יקירה - אני מבין את הכאב שלך." החזיר לי קולו, כמו יד מלטפת אשר חלפה על לחיי ונחמה אותי במגע ידו העדינה. "אני מבין שזה קשה, אבל עלייך להתעורר - אינך יכולה להעביר את שארית כוחך לנזיר - הוא ימות-"