בעלת האוב | פנטזיה רומנטית לנוער+

פרק כ

שלום לכולם, שתהיה לכם קריאה מהנה ונתראה בראשון הבא:)

***

אילייה

ניתן היה לקרוא לנסיכה אליאנה בשמות רבים - הכל בערך, מלבד "העלמה במצוקה" - כיוון שזה לא מה שהיא הייתה.

מהרגע שהיא נכנסה לתוך האוהל והפילה את מבטה הישיר והמאופק עליי; יכולתי להרגיש במשהו בלתי מוסבר נובע ממנה - עד כמה שמוזר זה לא נשמע לאוזן - היא הביאה לכל הסובבים אותה תחושה אצילית ועם זאת גם פראית בעת ובעונה אחת.

שערה הארוך והחום היה אסוף לצמה ארוכה ועבה שנפלה קדימה, על החזה שלה ועיניה - אותן עיניים שהשתייכו למלך שולמאן בעצמו - האירו בצבע כחול ושקוף כמו יהלום בוהק.

עורה החלבי התלווה בסומק קל, בייחוד כאשר היא הפילה את מבטה על השובה שלה - הגבר שלכד אותה, גרר אותה הנה והשתמש בה ככלי במלחמה המטופשת הזאת; בעודה מהדקת את שפתיה הורודות בתנועה קלה ומהורהרת של רוגז - היא שילבה את כפות ידיה לחיקה והמתינה בסבלנות רבה לדבריו של האיש שקרא לעצמו מלך.

אומנם הוא היה המלך, אבל הוא לא היה המלך שלה והיא עשתה הכל בכדי שהוא יידע זאת.

"רצית לראות אותי, רוממון?" היא שאלה בקור רוח והדגישה את השם בזלזול ובחוסר כבוד.

לא יכולתי שלא להתפעל ממנה, כאשר הוד מעלתו צימצם את מבטו עליה ונאנח בניעור קליל של ראשו, כאילו שהוא כבר שמע זאת ממנה. בחוסר שליטה ובתמיהה מבולבלת העברתי את מבטי בין יושבי השולחן, על כל אחד מהשדים שבהו בה - חלקם בזעף ואילו אחרים בתדהמה מוערצת.

אני מאמינה שהיו שדים שהאמינו שהיא יכלה להיות המלכה שלהם - האמת שקיוויתי שהיו ביניהם כאלו - האיחוד הזה יכול היה להיות נפלא והוא יכול היה למנוע מלחמה ומוות.

"מה רצית-"

היא חזרה, אך קולה השקט נתקע בגרונה; כאשר הוא קם על רגליו והתקדם אליה לאיטו ובמבטו הישיר והמצומצם - כאילו שהוא חפר בעומקי מוחה ומחשבותיה וניסה להבין אותה לעומק.

"אליאנה." הוא החזיר לה במקום זאת, חושף את שיניו החדות בחיוכו המאולץ ומעביר את מבטו לאורך גופה - דבר שגרם לה להסמיק במבוכה קלה. "אני מניח שישנת טוב הלילה-"

"זה לא עניינך בכלל, מה עשיתי בלילה." היא הצהירה והוסיפה ברעד קל, "אם זה כל מה שרצית לדעת - אני מניחה שאני יכולה לחזור לכלוב שלי-"

"כלוב?!" הוא נחר בתשובה והוסיף בציניות, "הבאתי לך את האוהל הכי טוב שלי, בעוד שהחיילים שלי ישנים על הרצפה... אל תהיי כפוית טובה." עיניה התעגלו והיא הסמיקה במרירות קלה.