בעלת האוב | פנטזיה רומנטית לנוער+

אפילוג

ביקשת - קיבלת;) shirg5

שתהיה לכם קריאה מהנה!

***

אילייה

הכנסתי את הסיר הקטן לתנור וסגרתי את הדלת המתכתית שלו, לפני שניגבתי את הזיעה שנטפה ממצחי כל הדרך למטה ונערתי את שולי שמלתי כנגד התחושה הדביקה של החום. הסתובבתי ופניתי אל השולחן הגדול שעמד במרכז המטבח שלנו, מרימה את הסכין וחותכת את כיכר הלחם הטרי שטאמין הביא היום מהשוק. ניחוח טרי של עלי כוסברה ודלעת מבושלת התנוססו מסביבי מכיוון דלת התנור הסגורה, דבר שגרם לי לזמזם בהתרגשות קלה ובהבנה שהארוחה שלנו כבר הייתה מוכנה.

שלחתי מבט קצר מחוץ לחלון לעבר השמיים הבהירים, תוהה כיצד השמש עלתה למרכז השמיים מהר כל-כך, לפני שנשפתי בקוצר רוח וערכתי את השולחן לארוחת הצהריים שלנו. מבלי לחכות, ניגבתי את ידיי בסינר שהיה קשור מסביב למותניי ופניתי אל הדלת שהובילה למסדרון החדרים הקטן שלנו.

"ארוחת הצהריים מוכנה!" קראתי לכיוון החדר האחורי של המסדרון, אך איש לא ענה לי. אה, מוזר. צעדתי קדימה והצצתי לתוך חדר העבודה של טאמין, מעבירה מבט מודאג על כלי הפיסול והחציבה הקטנים והגדולים שנחו על שולחנו הגדול, ביחד עם כמה דפים עליהם היו מצויירות סקיצות של אישה עירומה אוחזת בכידון. "טאמין?" הסתכלתי מצד לצד בדאגה.

מדפי הארונות שכיסו את קירות החדר, היו מלאים בספרים ועל חלקם היו תלויים דפי ציורים וסקיצות שהוא עיצב לאחרונה למעסיקים החדשים שלו. במרכז החדר על שטיח גדול עמדו המשחקים של יוּקָאס שהיו עשויים מעץ, אותם עיצב לו אביו בצורה של שני סוסים, לוחם קטן, דוב אדמוני וחרב גדולה שהתאימה לידו של ילד בן השש.

מאז, שהוד-מעלתו שיחרר את טאמין תחת מחוייבותו כלפיו, הוא מצא את עצמו חסר עבודה או עיסוק ועם הזמן השעמום לקח את מחשבותיו למקומות אפלים וזכרונות לא רצויים - לא ידעתי אפילו, מה הייתי אמורה לעשות וכיצד להוציא אותו משם, אך עם הזמן, הוא יצא בעצמו. תחילה זה התחיל מחציבה של עצים, אותם הוא עיצב לדברים קטנים, כמו כלים למטבח. ואז, עם הזמן זה הפך לרהיטים ומשם התגלגל לעיצוב של בתים. עד שזה נמאס לו והוא התחיל לחצוב אבנים וייצר את הפיסולים הגדולים והיפים האלו שלו - משהו שהוא מכר בשוק והפך לעסק קטן ורווחי מאוד.

לא ידעתי אפילו שהכישרון הגדול הזה שלו יביא לנו כסף ואוכל על שולחנותינו - אותו הוא אגב עיצב במו ידיו, אבל בשלב מסוים זה בדיוק מה שקרה. וכעת, כל הרצפה מסביב לשולחנו הייתה מכוסה באבק של אבנים ושבבי עצים ואילו על שולחנו עמדה לה קובייה של אבן שהייתה חצובה למחצה. הרמתי את המטאטא שעמד כנגד זווית החדר וטיאטאתי מתחת לשולחן, כאשר צליל עמוק ומוכר התנוסס מהחלון האחורי של החדר.