בעלת האוב | פנטזיה רומנטית לנוער+

פרק יט

שלום לכולם! אני כזאת כישלונית, אין זמן בחיים שלי שזה נורא ואיום - מקווה שתאהבו את הפרק ולא יהיה קקה:)
שתהיה לכם קריאה מהנה!

***

אילייה

הייתי חייבת לשמור על מרחק.

יכולתי להרגיש את החיבור החזק חולף בינינו והתחושה זעקה בכוחה העצום שזרם בתוכינו ואחז את שליטתו עלינו, בייחוד עליי - יכולתי להרגיש את הרגשות שלו כמו מכת חשמל שזרמה פנימה לתוך עורקיי כשרפה לוהטת.

התחושה העצומה הזאת הפחידה אותי, כיוון שלא רציתי להשאיר מאחוריי מישהו שהיו לו רגשות כה עזים כלפיי - רגשות שניתנו לו ללא רצונו החופשי. אני ידעתי שהביצה הייתה האחת שהעירה את החיבור הזה בינינו וקישרה את חיינו האחד בשניה.

יכולתי לשמוע את ליבו הפועם ולהרגיש את הצמרמורת שלו על עורי, בכל פעם שהוא הרים את מבטו כלפיי והאמת שאני הרגשתי בדיוק את אותו הדבר - הרגשתי את הזרם הנפלא שהביא לי מבטו הישיר.

תהיתי, אם כמעט ועשיתי זאת בכוונה, כאשר חשפתי את גופי העירום לפניו - אני לא מבינה אפילו למה עשיתי זאת, אבל רציתי לנתק את התחושות והרגשות שנוצרו לי אליו בשבועות האחרונים ותהיתי, אם הדבר היה אפשרי בכלל.

עמדתי מחוץ לאוהל הגדול והמרכזי של מחנה השדים ובדיוק כפי שרין - השדה הנחמדה שהביאה לנו את הבגדים - אמרה לי לעשות, חיכיתי בדממה שטאמין יבוא ונכנס לאוהל ביחד בכדי לראות את האיש בגללו היינו כאן.

ליבי הפועם לא הפסיק להשתולל ברגע שהוא התקרב אליי ואני ידעתי שהוא התקרב מבלי להסתובב אפילו, כיוון שהביצה העבירה לי את התחושה הזאת באופן ישיר - היה זה כמו מכת זרם חזקה, אשר פגעה עליי ממרומים והציתה את נפשי בזמזום שקט וחד.

"אילייה?"

"טאמין." הסתובבתי למשמע קולו ונתתי לו את חיוכי הרחב, הייתי חייבת להתנהג כרגיל. "הכל ב-בסדר? אממ... נו, נוח לך?" שאלתי במבוכה קלה, מצביעה על הבגדים החדשים שלו בתנועה מהירה, כיוון שלא ידעתי באמת מה הייתי אמורה לעשות או לומר לו ברגע זה.

"אממ... כן." הוא כיחכח בגרונו, מושך ומסדר את הבד שהיה תלוי על כתפו השמאלית. "נו, בעיקרון זה דומה למה שלבשתי קודם לכן, אבל הבד הוא שונה לחלוטין..." הוא החזיר לי את מבטו הצהוב והיפה.

אלוהים.

למה חשבתי כעת שעיניו היו כה יפות? לא! זאת הייתה הביצה - כמובן, שזאת הייתה חייבת להיות הביצה, הרי למה שארגיש כך כלפיו, אם זה לא החיבור הארור שנפתח בינינו.

"אילייה, הכל בסדר?" הוא שאל, כאשר הבחין שבהיתי בו כמו איזו מטומטמת; לפני שלקחתי נשימה עמוקה, כיחכחתי בגרוני והנדתי את ראשי לחיובי, מלבישה את החיוך המאולץ על פניי. "א-אילייה, אני..." הוא השתתק, בוהה בי בדממה ובמבטו התוהה, כאילו שרצה לומר לי משהו - אך התמהמה.