בעלת האוב | פנטזיה רומנטית לנוער+

פרק י

שלום לכולם, אני מצטערת שלוקח לי זמן כה רב לעלות. אין לי זמן בכלל לצערי, אז אני משתדלת לכתוב בין לבין הפסקות או נסיעות וכן גם זמן פנוי בבית... בכל מקרה מקווה שתהנו וסליחה אם יש שגיאות. שתהיה לכם קריאה מהנה ויום נפלא:)

***

אילייה

רגליי רעדו, ליבי פעם בחוזקה וזיעה נטפה לאורך מצחי וגבי. הגבעה עליה עלינו במשך שעות אם לא יותר, הייתה עקומה לחלוטין וככל שהתקדמנו יותר כך גם האדמה הפכה לאלכסונית יותר, דבר שלא עצר בנזיר מלהמשיך קדימה.

הוא המשיך ועלה מעלה ומעלה מבלי לחכות לי אפילו, כאשר ראיתי את האדמה משתנה תחת רגליי וברטט המשכתי ועליתי בעקבותיו. פחדתי להביט אחורה, שמא אראה היכן אני עומדת ואפול או גרוע מזה אאבד את הכרתי מהמרחק הגדול שעשיתי מתחתית הגבעה. האדמה העקומה תחת רגליי לקחה את היציבות ממני, כאשר התחלתי לאחוז בענפים וכל דבר אשר מצאתי תחת ידיי בכדי לא להחליק למטה.

"חכה... חכה שנייה!" קראתי לו, כאשר הבנתי שהוא התרחק ממני למרחק של עשרה עצים לפחות ונמצא כעת בראש הגבעה. "אתה... אתה חייב לחכות!" נשפתי ברעד לתחושה הנוראית של הדקירה שתקפה את צד בטני בכאב חד.

הוא עצר באנחה קלה, מסתובב אליי ונשען על אחד הגזעים, בעודו משלב ידיו על חזהו בחוסר עניין או אכפתיות. יכולתי לראות את העייפות שהתנוססה על פניו וידעתי שהעייפות הזאת לא נבעה מהדרך בה עלינו, אלא ממני. עצרתי בעוד שברכיי הרועדות זעקו למנוחה ונשענתי על אחד השורשים שהציצו מתוך האדמה, אך לא העזתי לעצור לזמן רב מדי. לא רציתי שהוא יחשוב שאני חלשה או איטית מדי בשבילו וכן, לקחתי נשימה עמוקה, התעלמתי מכאבי והמשכתי הלאה. 

"את בסדר?" למרות שהוא שאל את השאלה המודאגת, הוא נשמע די קר ומרוחק באוזניי, בדיוק כפי שהוא נראה כעת עם ההבעה הקרה שכיסתה את פניו. "את יודעת שעם הקצב שלנו, אנחנו נגיע להר בשנה הבא-"

"מה אני יכולה לעשות?" הגעתי אליו בכובד ראש. "אתה מודע לזה שאני לא שדה כמוך ואין לי גם את היכולת להיות מהירה או חזקה מספיק... על מה אתה צוחק?" החזרתי למראה מבטו וגיחוכו הציני, כאשר הוא הניד ראשו לשלילה, הסתובב והמשיך בדרכו מבלי להוסיף דבר, החצוף. "זה, אממ..." מלמלתי בזמן שמיהרתי בעקבותיו למעלה, "זה עוד רחוק?"

"רחוק?" הוא ציחקק, ממשיך בצעדה. "לא, זה לא רחוק... אבל עם הקצב שלך, בטח שזה נראה ככה-"

"אל תהיה כזה חצוף, ילד..." החזרתי לו בזעף, מנגבת את הזיעה מראשי בשולי גלימתי.

"אני לא ילד, שכחת..." הוא החזיר לי בחוסר עניין.

"לפי איך שאתה מתנהג איתי... ממש לא..." נשפתי בעצבנות צינית, מגבירה את קצב הליכתי.