בעלת האוב | פנטזיה רומנטית לנוער+

פרק יא

שלום לכולם וסליחה שלקח לי זמן רב כל-כך לעלות את הפרק! שתהיה לכם קריאה מהנה ויום נפלא:)

***

הנזיר

האדמה רעדה תחת רגלינו.

וכן, מבלי לחשוב על זה אפילו, פשוט הצמדתי את גופה הרוטט כנגד גזע העץ ואחזתי בה בכל כוחי כך שהיא לא תחליק למטה. הבום החזק שהרעיד את האדמה, סימן לי על בואו של היצור אלינו. כן, היצור. היה זה האחד ששכן באזור הזה ואני אפילו לא ידעתי את שמו שלא לדבר על הצורה שהוא לבש.

לכל הרוחות והשדים, כיצד יכולתי לשכוח אותו?

משכתי באפי, מנער ראשי בתסכול עצבני. הזיכרון שלי הלך ונמחק מראשי ולא יכולתי לזכור אפילו דבר כה פעוט - כמו יצור ענקי שחיי באזור הנידח של ההר הזה. צליל נוסף התפוצץ לא רחוק מאיתנו, כאשר כמה עצים נפלו והאדמה רעדה בזמן נפילתם עליה, וכן ידעתי שאנחנו עמדנו לעוף אחורה, אם לא אחזיק חזק יותר.

הלחי שלי הייתה צמודה אל גבה, בין שכמותיה בעוד שידיי עטפו מסביב לגופה ואחזו כנגד ענפי הגזע אליו היינו צמודים. המגע הישיר שלי עם העץ העביר לי את התחושה המיואשת והמפוחדת של כל היער. יכולתי להרגיש את האדמה זועקת לעברי ברעד ותהיתי אם גם אילייה שמעה אותה בגלל המגע הישיר שלה עם העץ.

"משהו מתקרב אלינו..." היא לחשה לי ברעד, מאשרת את דעתי עליה ואילו אני הנדתי ראשי בהסכמה. "היער, אתה מרגיש אותו? הוא זועק לעזרה... הוא מפחד ממשהו... א-אתה... אתה יודע מה זה?" היא שאלה אותי בדאגה. "אתה מרגיש את זה-"

"יהיה בסדר." החזרתי לה בביטחה.

"אתה בטוח?" היא חיזקה את אחיזתה ודחפה את כפות ידיה כנגד גזע העץ, נאנקת לתחושת השביבים של העץ שננעצו באצבעותיה. "הפחד של היער מפחיד אותי, א-אני... אני צריכה לנתק את המגע ממנו... לא, אני חייבת-"

"אם אני אשחרר אותנו, אנחנו נעוף אחורה-"

"כן, אני יודעת, אבל-"

"אילייה! תחזיקי חזק!" פקדתי עליה ברעד.

הניחוח החזק ההוא חזר לתקוף את אפי, כאשר הרגשתי ביצור מתקרב אלינו. יכולתי לשמוע את הנהמה או יותר נכון הזעקה שהוא פלט - זעקה שהרעידה את העצים בפחד והביאה לאימה מוחלטת על האדמה כולה. סובבתי את ראשי והצמדתי את מצחי בין שכמותיה של אילייה, לוקח נשימה עמוקה כנגד הזוועה שעטפה אותי וחדרה לעורקיי מבעד לזעקותיו המאיימות של היצור ויבבות האימה של היער כולו מסביבנו.

הייתי חייב למצוא רוגע, הייתי חייב להוציא אותנו מכאן והייתי חייב לעשות את זה כמה שיותר מהר. הפניקה שעטפה אותי כנגד גופה הרועד של אילייה, הרעידה את נפשי - הכאב שלה הפך לשלי ותהיתי אם היה זה מהמגע הישיר שלי איתה, או שהיא עצמה העבירה לי את הפחד שלה מבלי לדעת שהיא עשתה זאת בכלל. סובבתי את ראשי והצמדתי את אוזני בין שכמותיה, מקשיב לפעימות ליבה המשתולל.